האבחנה
אם חוט השדרה יש חשד לפגיעה, יש לאשפז את המטופל באופן מיידי. שם, הרופאים מבצעים את האבחנה על סמך המטופל היסטוריה רפואית, שקשורה לעיתים קרובות לתאונה קודמת או לפגיעת גב. האדם המושפע מראה סימני שיתוק ופתולוגי רפלקס. הרופא יכול לקבוע את גובה הנגע באמצעות בדיקות נוירולוגיות ובעזרת מה שמכונה שרירי זיהוי. טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מציגה שברים ופציעות בעמוד השדרה, ואילו חוט השדרה את עצמו ניתן להעריך בצורה טובה יותר באמצעות הדמיה תהודה מגנטית (MRI).
הטיפול
בטריות פרפלגיה, הסיבה העיקרית היא בדרך כלל תאונה. חולים עם חשד חוט השדרה יש להתייחס לפגיעה כאל מצבי חירום מוחלטים. אם הוא מחוסר הכרה, יש לאוורר את האדם שנפגע כדי לשמור על זרימת הדם.
עד עזרה ראשונה מגיע, חשוב להזיז את נפגע התאונה כמה שפחות, אחרת חוט השדרה יכול להיפגע עוד יותר. רופא החירום יציב את המטופל בסד וידאג לתפקודים חיוניים (נשימה והמחזור) נשמרים. בבית החולים, מטפלים בעמוד השדרה הפגוע בניתוח או שמרני בעזרת סדים ואחר כך הניידת של המטופל.
במהלך כל האשפוז, רפואה אינטנסיבית ניטור מתבצע כדי למזער את הסיכון לסיבוכים. טיפול ארוך טווח בתסמונת חוט השדרה מתבצע במטרה לתמוך באופן פעיל באפשרויות התנועה שנותרו ולחזק את רצפי התנועה. ישנם מתקנים מיוחדים המתמחים בטיפול באנשים הסובלים מתסמונת פרפלגית.
שיקום המטופל נעשה בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ושימוש בסד מיקום. חולים פרפלגיים תלויים לרוב בכיסא גלגלים. מטרה חשובה בטיפול המעקב היא השתלבותו מחדש של האדם המושפע בחייו החברתיים ובמידת האפשר במקצועיות.
מכיוון שהמחלה מהווה נטל פסיכולוגי כבד עבור המטופל, יש צורך בייצוב פסיכולוגי, המושג באמצעות טיפול פסיכולוגי או פסיכותרפי אינטנסיבי. מטופלים רבים לוקחים חלק בקבוצות עזרה עצמית. גישות טיפוליות חדשות רבות נחקרות כעת לריפוי אנשים חולי מעי.
ניסויים בבעלי חיים הראו כי הניזוק עצבים בחוט השדרה ניתן לחדש על ידי מתן של תאי גזע. גישה אחרת היא מתן קורדנורין, תרופה המובילה להתחדשות תאי עצב וכבר הראתה הצלחה ראשונית במחקרים פרה-קליניים. תוצאות אלו נותנות תקווה בכך פרפלגיה, שנחשבה עד כה כבלתי ניתנת לריפוי, ניתן לטפל בהצלחה בעתיד הקרוב. טיפול בעיסוק משמש לחיזוק התפקודים השיוריים ומסייע לחולים להשתלב בחיי היומיום.
מרפאים בעיסוק מאומנים עוזרים למטופלים ללמוד מחדש משימות יומיומיות ורצפי תנועה ובכך להפחית את הצורך בטיפול. טיפול מחזק את רצפי התנועה, נמנע מיציבה שגויה ומייעל את הטיפול של המטופל בכיסא הגלגלים (למשל על ידי אימון ההעברה העצמאית אל מחוץ לכיסא הגלגלים וחזרה פנימה). הפיזי מצב ניתן לשפר באופן משמעותי את המטופל ולאנשים המושפעים יש הזדמנות לנהל חיים מוגדרים ועצמאיים במידה רבה.
תסמונת פרפלגית מחייבת טיפול כל החיים של המטופל. הטיפול בחולה פרפליגי חריף כולל בעיקר את הטיפול בתסמינים (למשל שלפוחית שתן והפרעות פי הטבעת), סיוע בפעילות בחיי היומיום והתמקמות תכופה כדי להימנע מפצעי המיטה של המטופל. דאוביטוס).
במיוחד בתחילת המחלה, מרבית החולים אינם רק נפגעים באופן פיזי אלא גם פסיכולוגי ומרגישים מוצפים מהמצב. תמיכה פסיכולוגית חשובה כאן כדי שהמטופל לא ייכנס לדיכאון או שיש לו תקוות לא מציאותיות. בשל הפגיעה בחוט השדרה והתסמינים הנלווים, לחולים יש בעיות בהתמודדות עם חיי היומיום שלהם. לרוב, הנפגעים מסווגים לרמת טיפול ומקבלים דמי טיפול, אותם ניתן להגיש בקשה בחברת הביטוח. בנוכחות תסמונת פרפלגית, האדם הפגוע נחשב לנכה קשה וזכותו במעבר נכה קשה וההטבות הנלוות.
