האבחנה
הפרעות רגישות נרשמות בעיקר על בסיס תיאור האדם שנפגע והבדיקה הנוירולוגית. כאן חשוב במיוחד לבחון את כל התכונות (מגע, טמפרטורה, כְּאֵב ורטט) של רגישות. השלב הבא הוא להבהיר איזו מחלה בסיסית גורמת לתחושה. לבסוף, בדיקה נוירופיזיולוגית יכולה להבדיל בין סוג הנזק. מדובר באלקטרו-יורוגרפיה (ENG), בה מהירות ההולכה של ה- עצבים נמדד, ו אלקטרומיוגרפיה (EMG) למדידת תגובת השריר.
הטיפול
הריפוי של הפרעת רגישות מושג על ידי טיפול במחלה הבסיסית. זיהוי הגורם והטיפול במחלה הם הצעדים הראשונים. עם זאת, ישנם גם טיפולים סימפטומטיים, למשל במקרה של פולינופורופתיה.
קיימת אפשרות להשתמש בתרופות נוגדות דיכאון או בתרופות אנטי-אפילפטיות, אשר פועלות היטב במקרה של תחושה כְּאֵב. משככי כאבים ממשפחת האופיואידים משתמשים גם כן. משככי כאבים רגילים כגון איבופרופן or אקמול אינם יעילים מספיק עבור סוג זה של כְּאֵב.
ישנם גם טיפולים חיצוניים (אקטואליים) כגון לידוקאין טלאים או משחת קפסאיצין. כדי להעריך את היעילות של אחד מהטיפולים הללו, יש צורך להקפיד עליהם עד חודש. לאחר כשנה, ניתן לנסות להפסיק את הטיפול. במקרה של דחיסת העצב, ניתן לבצע ניתוח ולחשוף את העצב, למשל ב תסמונת התעלה הקרפלית או פריצת דיסק.
משך הזמן
משך ההפרעות החושיות תלוי מאוד בסיבה. אם מטפלים היטב במחלה הבסיסית, התחושות יכולות להשתפר עם הזמן. במקרה של א שבץ or טרשת נפוצה, הסימפטומים יכולים להיעלם לחלוטין תוך מספר שבועות. אם ה עצבים מכווצים, למשל על ידי פריצת דיסק, הסימפטומים יכולים להשתנות. בפולי-נוירופתיה מהלך המחלה כרוני יותר, אך ניתן לייצב אותו באמצעות טיפול טוב במחלה הבסיסית
