דלקת של התאים האתמואידים
בהתאם למשך התסמינים, מבדילים בין דלקת חריפה (שנמשכת שבועיים), תת חריפה (שנמשכת יותר משבועיים, פחות מחודשיים) ודלקת כרונית (שנמשכת יותר מחודשיים) בתאי האתמואיד (סינוסיטיס). התאים האתמואידים הם היחידים סינוסים פרנסליים שכבר נמצאים במבנה השלם שלהם בלידה. מהסיבה הזו, סינוסיטיס אצל ילדים נמצא בדרך כלל באזור העצם האתמואיד ובמבוגרים סביר יותר להיות באזור ה סינוס מקסילי.
דלקת בתאי האתמואיד היא לרוב תוצאה של דלקת בקרום האף (נזלת או רינוזינוטיסיטיס), אך יכולה להיגרם גם ממחלת שורש שיניים. גורמים נוספים וגורמים מקדמים יכולים להיות למשל טמפונדות אף, סְפִיגָה של הצ'ואנות (chonal atresia), אף פוליפים (פוליפוזיס נאסי), גידולים, עמידות ומחסור בחיסון, גופים זרים, סיסטיק פיברוזיס ופגיעה בפינוי הריר (פינוי ריר) על ידי טיפות אף. לעתים קרובות קיימת דלקת חיידקית.
לעיתים קרובות מדובר בזיהום מעורב. ריח מוגלתי מעיד על מחלת שיניים בסיסית. במקרים נדירים, פטריות יכולות להיות גם הסיבה.
מאפיין דלקת בתאי האתמואיד הם מוגלה פסים במעבר האף האמצעי, כְּאֵב, לחץ ורגישות דפיקות בצד אף והפחתת יכולת הריח (היפוזומיה). הדמיה רדיולוגית (צילומי רנטגן וטומוגרפיה ממוחשבת (CT)) משמשת לאבחון נוסף. בדלקת כרונית של תאי אתמואיד, בדרך כלל אלה מראים צללים משני הצדדים. בחריפה סינוסיטיס, טיפות אף מקלות, בטא לקטם אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה ומדרסים לאף גבוהים מומלצים.
מה קורה אם התאים האתמואידלים מוצלים?
אם דלקת בתאי האתמואיד או בסינוסים אחרים מופיעה לפחות פעמיים בשנה, זה נקרא סינוסיטיס חריפה חוזרת. אם טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מציגה צללים מתמשכים משני צידי תאי האתמואיד, זה עשוי להוות אינדיקציה לדלקת כרונית בתאי האתמואיד. צללים חד צדדיים יכולים גם להצביע על גידול שפיר.
כל המאמרים בסדרה זו:
