טיפול | דלקת ריאות ללא שיעול

יַחַס

ברוב המקרים, דלקת ריאות מטופל ב אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה, שכן ההדק הוא לעתים קרובות בקטריה. גם האופייני וגם הלא טיפוסי דלקת ריאות מטופלים ב אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה. במקרה של לא טיפוסי דלקת ריאות, הטיפול כבר התחיל גם אם הפתוגן עדיין לא ידוע. ברגע שזה נקבע באמצעות ניתוח מעבדה, ניתן לעבור לתרופה מקבילה.

בנוסף לטיפול תרופתי, גם שיטות ישנות מנוסות כמו שינה רבה ומנוחה במיטה עוזרות. אם לחולה יש גם חום, עליו לשתות הרבה נוזלים מכיוון שהצורך בנוזלים גדל. ככלל, ניתן לרפא דלקת ריאות גם בבית.

עבור זקנים וילדים קטנים, ייתכן שיהיה צורך באשפוז, במיוחד אם הסימפטומים קשים. כמו כן, אם קיים מחסור חיסוני בסיסי או מחלה וסיבוכים בסיסיים אחרים, המטופל מטופל טוב יותר בבית החולים. כמעט בכל המקרים של דלקת ריאות תקינה, טיפול אנטיביוטי הוא הכרחי והגיוני, מכיוון שהוא נגרם לעיתים נדירות על ידי וירוסים, אבל בעיקר על ידי בקטריה, שניתן להילחם בימין אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה. גם במקרה של דלקת ריאות שאינה נגרמת על ידי בקטריה, בדרך כלל ניתן אנטיביוטיקה כדי למנוע את המותקף ריאות רקמות מלהיות מושבות על ידי חיידקים, מה שעלול להוביל למה שנקרא זיהום-על שעלול להחמיר את מהלך המחלה. ההבדל בין דלקת ריאות אופיינית לא טיפוסית והמידה המדויקת בה מתרחשים הסימפטומים אינו ממלא תפקיד במתן אנטיביוטיקה כשלעצמה, אלא רק בבחירה המדויקת של התכשיר או החומר הפעיל.

עד כמה דלקת ריאות מדבקת ללא שיעול?

רק בגלל שדלקת ריאות אינה מלווה בשיעול, אין זה אומר שהיא אינה מדבקת. דלקת ריאות הנגרמת על ידי וירוסים או שחיידקים באופן עקרוני מדבקים. התפשטות הפתוגנים מאדם לאדם מתרחשת באמצעות מה שמכונה זיהום בטיפות, לפיהם החלקיקים הקטנים ביותר של נוזל נספגים דרך ה- דרכי הנשימה, שהגיע בעבר לאוויר לא רק באמצעות שיעול אלא גם באמצעות התעטשות או דיבורים למשל. עם זאת, הסבירות להידבק בפועל לאחר שאיפת פתוגנים נמוכה למדי, שכן היא שלמה המערכת החיסונית מהווה מחסום מספיק נגדם ברוב המקרים ויכול למנוע זיהום.