שמות נוספים
תסמונת רייטר = דלקת מפרקים תגובתית
הַגדָרָה
תגובתי דלקת פרקים שייך לתמונות הקליניות הראומטולוגיות (שיגרון) ונפל בקטגוריה של ספונדילארתרופתיה. באופן ספציפי, תגובתי דלקת פרקים היא מחלה דלקתית של המפרקים עם סטרילי נוזל סינוביאלי, המתרחש לאחר זיהום חיידקי במערכת העיכול או אורוגניטל. זיהומים במערכת העיכול משפיעים על בטן או מעיים, כליות אורוגניטליות או דרכי שתן. סטרילי או אספטי נוזל סינוביאלי פירושו שלא נמצאים פתוגנים במפרק. עם זאת, בתגובה דלקת פרקים, ניתן לזהות חלקים מסוימים של הפתוגן, בדרך כלל חומצות גרעין (DNA או RNA).
תדר
שניים עד שלושה אחוזים מהחולים מפתחים דלקת מפרקים תגובתית לאחר זיהומים מסוימים במערכת העיכול או האורוגניטל הנגרמת על ידי בקטריה. שכיחות דלקת מפרקים תגובתית היא 30 עד 40 לכל 100 000 אוכלוסייה. אין אשכול מגדרי, גברים ונשים מושפעים באותה מידה מדלקת מפרקים תגובתית, אך קיים שיעור שכיחות גבוה יותר בקרב אנשים צעירים יותר.
סיבות
הגורם לדלקת מפרקים תגובתית הוא נטייה גנטית; לכן הגנים מגדירים רגישות מוגברת למחלה זו. ניתן לראות זאת בזיהוי גורמים מסוימים במערכת דם של החולים. גורמים אלה הם HLA-B27, אנטיגן הלוקוציטים האנושי מסוג B 27.
אנטיגנים אלה הם MHC Class I חלבונים, שנמצאים על פני השטח של כמעט כל התאים ומשחקים תפקיד חשוב בגוף המערכת החיסונית. בנוסף, בהתפתחות של דלקת מפרקים תגובתית, קיים זיהום מעורר המתבטא בדרכי השתן או במערכת העיכול. לגבי דרכי השתן, זה כולל זִיבָה ולא זיבה דלקת השתן.
זִיבָה מתפתח לאחר זיהום עם גונוקוקים, בעוד שאינו זיבה דלקת השתן נגרמת על ידי כלמידיה ומיקופלסמה (Ureaplasma urealyticum). דלקות במערכת העיכול שלאחריהן עלולה להופיע דלקת מפרקים תגובתית כוללת זיהומים ב Yersinia, סלמונלה, שיגלה או קמפילובקטר ג'ג'וני. חלק מזיהומים חיידקיים אלה נמשכים בגוף וגורמים לדלקת מפרקים תגובתית אם הם נוטים גנטית.
הקשר המדויק בין זיהום לדלקת מפרקים תגובתית אינו ברור, אך ישנם שני חשדות. ההשערה הראשונה היא שקיימת תגובתיות צולבת בין רכיבי חיידקים לבין מבני תאים אנושיים דומים בהתפתחות דלקת פרקים תגובתית. משמעות הדבר היא כי המערכת החיסונית היה רגיש למרכיבי הפתוגן לאחר ההדבקה בחיידק ובעקבות כך מבלבל בין מרכיבי תאים אנושיים - הדומים מבנית לאלה - לבין אלה החיידקיים. כתוצאה מכך מופעלת תגובה חיסונית המופנית כנגד מבנים אנושיים אלו, אשר בתורם מתבטאת כדלקת מפרקים תגובתית. השערה שנייה בנושא הפתוגנזה של דלקת מפרקים תגובתית כוללת את השיקול התיאורטי לפיו רכיבי פתוגן נותרים בתאים סינוביים ובכך מפעילים גם תגובה חיסונית של הגוף, המתבטאת כדלקת מפרקים תגובתית.
