דלקת מפרקים שגרונית: מחלות משניות

להלן המחלות או הסיבוכים החשובים ביותר שעשויים לתרום לדלקת מפרקים שגרונית:

מערכת הנשימה (J00-J99)

נספחי עיניים ועיניים (H00-H59).

  • אפיסקלריטיס - דלקת של רקמת חיבור שכבות על הסקלרה (0.17-3% מהמקרים).
  • Keratoconjunctivitis sicca (KCS) - דלקת של לחמית קשורה לירידה בהפרשת הדמעות וקרטיטיס (כ-15-28% מהמקרים).
  • סקלריטיס - דלקת בסקלרה (0.6-6% מהמקרים).

דם, איברים יוצרי דם - המערכת החיסונית (D50-D90).

  • אנמיה (אנמיה)
  • תסמונת לימפופרוליפרטיבית - מחלה הקשורה ללימפדנופתיה (מחלה של לִימפָה בלוטות) ולימפוציטוזיס (עלייה ב לימפוציטים) (06.-6% מהמקרים).

מחלות אנדוקריניות, תזונתיות ומטבוליות (E00-E90).

עור ותת עורית (L00-L99).

מערכת לב וכלי דם (I00-I99)

  • טרשת עורקים (טרשת עורקים, התקשות העורקים).
  • משבר לב (מחלת לב מסתמית):
  • השלכות לב וכלי דם
    • אפופלקסיה (שבץ מוחי) - סיכוי גבוה פי שלוש לפלאקים טרשת עורקים בתאי העורקים מאשר לאנשים בריאים
    • אי ספיקת לב, לא איסכמית (אי ספיקת לב לא בגלל זרימת דם מופחתת לשריר הלב)
    • יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה)
    • מחלת לב כלילית (CAD; מחלת עורקים כלילית).
    • אוטם שריר הלב (לֵב התקפה) שכיחה פי שניים מאשר באוכלוסייה הרגילה.
      • הסתברות הישרדות שש שנים לאחר אוטם שריר הלב בקרב חולי RA בין 50 ל -60 אחוז, אך בקרב שאינם ראומטיים בין 70 ל -80 אחוז
      • שיעור התמותה (שיעור תמותה) 30 יום לאחר אוטם הוא 18% בקרב הסובלים מ- RA ו- 11% בחולים ללא RA
      • תחת אנטי TNF תרפיה מובהק סטטיסטית בסיכון נמוך ב 39% לאוטם שריר הלב.
    • הארכת QT (שכיחות מצטברת: 48%).
    • טרומבואמבוליזם ורידי (VTE), גדל פי שלושה.
    • פרפור פרוזדורים (VHF) או 1.41 → סיכון לאפופלקסיה (שבץ מוחי) ↑
  • תפליט קרום הלב (תפליט קרום הלב) או 10.7
  • דלקת קרום הלב (דלקת בקרום הלב)

מחלות זיהומיות וטפיליות (A00-B99).

  • הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת)
  • אלח דם (הרעלת דם)

כבד, כיס המרה ו מָרָה צינורות - לבלב (לבלב) (K70-K77; K80-K87).

  • דלקת המרה הראשונית של המרה (PBC, מילים נרדפות: כולנגיטיס הרסנית לא מורגשת; בעבר שחמת המרה הראשונית) - מחלה אוטואימונית נדירה יחסית של כבד (משפיע על נשים בכ- 90% מהמקרים); מתחיל בעיקר מרה, כלומר במוח התוך-כבד ובחוץ-הכבד ("בתוך הכבד ומחוצה לו") מָרָה צינורות, אשר נהרסים על ידי דלקת (= כולנגיטיס הרסנית כרונית לא מטריפה). במהלך הארוך יותר, הדלקת מתפשטת לכל רקמת הכבד ומביאה בסופו של דבר לצלקות ואף לשחמת; איתור אנטי-מיטוכונדריאלי נוגדנים (AMA); PBC קשור לעיתים קרובות למחלות אוטואימוניות (אוטואימוניות בלוטת התריס, פולימיוזיטיס, מערכתית זאבת אריתמטוס (SLE), טרשת מערכתית פרוגרסיבית, ראומטואידי דלקת פרקים); קשור ל קוליטיס כיבית (מחלת מעי דלקתית) ב 80% מהמקרים; סיכון לטווח ארוך לקרצינומה כולנגיוצולולרית (CCC; מָרָה קרצינומה של צינור, צינור מרה סרטן) הוא 7-15%.

פֶּה, הוושט (מקטרת מזון), בטןומעי (K00-K67; K90-K93).

  • כיבים במערכת העיכול - כיבים של מערכת עיכול במיוחד כתופעת לוואי של שימוש טיפולי תרופות.
  • חניכיים - דלקת בפריודונטיום (פריודונטיום).

מערכת השלד והשרירים ו רקמת חיבור (M00-M99).

  • תת שקע אטלטו-צירי - סאבלוקציה (נקע לא שלם) של המפרק בין הראשון חוליה צוואר הרחם (אטלס) והשני חוליה צוואר הרחם (ציר) עקב התרופפות של הליג. חוצה וארוזיה ("הרס העצם") של ציר המאורות (שן הציר), שיכול עוֹפֶרֶת לדחיסת צוואר הרחם ("השייכים ל צוואר") חוט השדרה; קבוע מונע קרני רנטגן בדיקת עמוד השדרה הצווארי או הדמיית תהודה מגנטית (MRI).
  • תנועה ונכות תעסוקתית בגלל הנזק המשותף או ההרס.
  • תסמונת Felty - מהלך חמור של שיגרון דלקת פרקים, כמעט תמיד גורם ראומטואידיחיובי, המתרחש בעיקר אצל גברים בגילאי 20 עד 40. קשור בהפטוספלנוגמיה (הגדלת הכבד ו טחול), לויקוציטופניה (ירידה במספר הלבן דם תאים /לויקוציטים) ו תרומבוציטופניה (ירידה במספר טסיות/ טסיות דם). תסמונת Felty מתרחשת בדרך כלל רק לאחר מהלך ממושך של דלקת מפרקים מפרקים כרונית
  • עיוותים במפרקים
  • ניוון שרירים (רגרסיה של השרירים) עם חולשה כתוצאה מכך:
    • מרחבים בין-דיגיטליים שקועים (עקב ניוון של מ.מ. interossei).
    • ניוון כרית אגודל
  • אוסטיאופורוזיס (אובדן עצם) (כ- 40-50% מהחולים לאחר גיל המעבר).
  • ראומטואידי דלקת פרקים בכתף (50-80% מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית); יותר ויותר עושה זאת, גירעונות ביצועים של שרוול מסובב (קבוצה של ארבעה שרירים שלהם גידים המהווים את הגג של מפרק הכתפיים).
  • תסמונת סיוגרן (קבוצת תסמונות סיקה) - מחלה אוטואימונית מקבוצת הקולוגנוזות, מה שמוביל למחלה דלקתית כרונית של הבלוטות האקסוקריניות, לרוב בלוטות הרוק והמעיים; השלכות אופייניות או סיבוכים של תסמונת סיקה הם:
    • Keratoconjunctivitis sicca (תסמונת העין היבשה) בגלל חוסר הרטבת הקרנית ו לחמית עם נוזל דמעה.
    • רגישות מוגברת ל עששת בגלל קסרוסטומיה (יבש פה) בגלל הפרשת רוק מופחתת.
    • נזלת סיקה (ריריות אף יבשות), צְרִידוּת וכרוני שיעול גירוי ופגיעה בתפקוד המיני עקב הפרעה בייצור בלוטות הרירית דרכי הנשימה ואיברים באברי המין.
  • סטייה אולנרית (פיזור האצבעות כלפי חוץ היד) של המפרקים המטאקרפופאלנגליים עקב תת תזרים (פריקה לא מלאה של המפרק, כשראש המפרק עדיין חלקית בשקע) של מפרקי כף היד

ניאופלזמות - מחלות גידולים (C00-D48).

  • לימפומות - גידולים ממאירים שמקורם במערכת הלימפה.

נפש - מערכת העצבים (F00-F99; G00-G99).

תסמינים ופרמטרים קליניים ומעבדתיים לא תקינים שאינם מסווגים במקומות אחרים (R00-R99).

  • תשישות כרונית (Cachexia ראומטואידית, התחלפות, התחלשות קשה מאוד).
  • נטייה ליפול

מערכת המין (כליות, דרכי השתן - איברי מין) (N00-N99)

  • אי ספיקת כליות (כליה חוּלשָׁה).

גורמים פרוגנוסטיים