מבוא
דלקת של האוזן התיכונה (דלקת בשחיקה) היא מחלה שכיחה מאוד אצל התינוק או הפעוט. יותר ממחצית מהילדים סובלים לפחות פעם אחת במהלך השנים הראשונות לחייהם מדלקת האוזן התיכונה. ילדים בין 6 חודשים ל 6 שנים נפגעים במיוחד.
האוזן התיכונה זיהומים שכיחים במיוחד בעונה הקרה שבין דצמבר למרץ. דלקת באוזן התיכונה אינה בהכרח מסוכנת, אך לרוב כואבת מאוד ולא נעימה. הטיפול ברוב המקרים אפשרי ויעיל מאוד.
אנטומיה
כשמו כן הוא, האוזן התיכונה (Auris media) היא אמצע שלושת מרכיבי האוזן. זה גובל מבחוץ על ידי עור התוף. מן האוזן הפנימית, ליתר דיוק השבלול, הוא מתחם על ידי שני ממברנות אחרות (העגול והחלון הסגלגל).
הקשר הישיר היחיד בין האוזן התיכונה לחוץ הוא דרך צינור השמע (שפופרת אוסטאצ'י, המכונה בדרך כלל שפופרת). באוזן התיכונה עצמה ישנם כמה מבנים חשובים, כולל העצמות. בנוסף עצב הפנים (Nervus facialis), המעצבב את שרירי הדג, ו- מפתחות עצב (Chorda tympani) עובר דרך החלל הטימפני.
דלקות באוזן התיכונה נגרמות בעיקר על ידי בקטריה, אבל לפעמים גם על ידי וירוסים. מַחֲלִיא בקטריה בדרך כלל מושבת את האוזן התיכונה ברציפות דרך צינור השמע. בדרך כלל זה קורה בהקשר של הצטננות או דלקת שקדיםכלומר זיהומים בחלק העליון דרכי הנשימה.
לעיתים נדירות יותר, פתוגנים מגיעים לאוזן התיכונה דרך זרם הדם. אלה בדרך כלל וירוסים, למשל ב חַצֶבֶת נוטיטיס. עם זאת, ארגמן חום נגרם על ידי סטרפטוקוקים, כלומר בקטריה, מתרחש גם דרך מסלול זה.
אם כבר יש נקב של עור התוף לפני המחלה, פתוגנים יכולים לחדור לאוזן גם מבחוץ, למשל דרך מי אמבטיה. ילדים קטנים בדרך כלל רגישים יותר לדלקות באוזן התיכונה בהשוואה למבוגרים, מכיוון שחצוצרת האוזניים שלהם עדיין קצרה יחסית אך יש לה קוטר די גדול. זה מקל על עליית פתוגנים דרך הצינור לאוזן התיכונה.
במהלך המחלה הזיהום מוביל לנפיחות בקרום הרירי, בין היתר בצינור האוסטאכי. זה מונע הפרשות ו מוגלה מזורם משם. בנוסף, יכול להתפתח לחץ שלילי באוזן התיכונה, מה שמקדם בנוסף התפתחות של התפשטות. זה מתבטא בהידרדרות השמיעה ורעש באוזן.
