בתמונה הקלינית של ספליט רגליים נפגעת חלוקת העומס האחידה בכף הרגל. כתוצאה מכך עומס יתר או טעינה שגויה, במיוחד של מטטרסל ראש. אם מתפתחת דלקת במפרק בין טרסאל ו מטטרסל עצמות (Articulatio tarsometatarsalis, מפרק Lisfranc) או ב metatarsophalangeal המפרקים (Articulationes metatarsophalangeales), יציבות כף הרגל מופחתת.
חוסר יציבות זה מעדיף את התרחשותם של התזזות והתפשטות לצדדים. הדלקת מופיעה לעיתים קרובות בהקשר של שגרונית דלקת פרקים. לכן אין זה מפתיע כי שדיים ריאומטיות דלקתיות דלקת פרקים קשורים לעיתים קרובות זה לזה.
מושפעים במיוחד כאן הם הספליפטים המתכווצים, צורה מיוחדת בה כפות הרגליים נוקשות לחלוטין. בנוסף לדלקת בתוך המפרקים בכפות הרגליים, החיכוך הקבוע ועומס הלחץ גורם לדלקות קטנות בעור. במיוחד באזורים בהם הזן גבוה במיוחד, יש עיבוי מקומי של הקרנית.
באופן זה, הגוף רוצה להגן על שכבות העור הבסיסיות והרגישות יותר מפני הדלקת שמתפתחת. עיבוי הקרנית נקרא יַבֶּלֶת. יבלות בקרנית שכיחות מאוד ברגליים ונמצאות באזור כדור הכף הרגל, מתחת מטטרסל ראשים.
זהירות נדרשת ברגע שקרנית יַבֶּלֶת דמעות נפתחות. גרמים יכול להגיע בקלות לזרם הדם דרך העור הפתוח! במקרה הרע, מוגלתי כִּיב יכול להתפתח מתחת לכף הרגל וקיים סיכון לאלח דם ('דם הַרעָלָה').
במקרים מתקדמים, תירס (clavi) נמצאים ב- splayfeet. בנקודת הלחץ הגדולה ביותר, או רוב החיכוך, השכבה הקרנית לא רק צומחת אל פני השטח, אלא עם קוץ עמוק וקשה לשכבה שמתחת (רקמה תת עורית, תת עור). בתנאים מסויימים, חיידקים יכול להיכנס לכף הרגל ולגרום לדלקת.
קיים גם סיכון לזיהום פטרייתי ברווחים הבין-דיגיטליים בין האצבעות (mycosis interdigital). עקב תקלת כף הרגל, בהונות יכולות לחפוף ('בהונות פטיש') או להתחכך זה בזה חזק יותר. זה יוצר נישות קטנות בהן פטריות כף הרגל של הספורטאי יכולות להתיישב היטב. טיפול טוב בכף הרגל, למשל בהקשר של טיפול פודולוגי, הוא אפוא אמצעי מניעה הגיוני נגד דלקת חיצונית במקרה של זריקת רגליים!
