גליובלסטומה

שֵׁם נִרדָף

Multiforme גליובלסטומה

מבוא

גליובלסטומה היא הממאיר השכיח ביותר מוֹחַ גידול אצל מבוגרים. בשל הפרוגנוזה הגרועה מאוד שלה, הוא מסווג כציון החמור ביותר על פי סיווג ארגון הבריאות העולמי של גידולים ראשוניים במרכז מערכת העצבים, כלומר גליובלסטומה בדרגה IV. גליובלסטומה שייכת לקבוצת הגידולים האסטרוציטיים (גליומות), הדומים היסטולוגית לתאי הרקמה התומכת (תאי הגליה) של מוֹחַ. גליומות מתפתחות מתאי המבשר של תאי הגליה ולכן הן מוֹחַ גידולים (גידולים ראשוניים במוח).

תדר

גליובלסטומה היא הממאיר השכיח ביותר גידול מוחי אצל מבוגרים. אומרים כי שכיחות גידולים במוח היא בסביבות 50 לכל 100,000 תושבים בשנה. מבין גידולי המוח העיקריים, גליומות הן השכיחות ביותר עם 4-5 מקרים חדשים ל 100,000 תושבים ושנה.

הגליומה הנפוצה ביותר היא הגליובלסטומה עם למעלה מ- 50% ומהווה כ- 25% מכלל גידולי המוח העיקריים. לפיכך, מספר המקרים החדשים של גליובלסטומה הוא כ -3 לכל 100,000 תושבים בשנה. זה קורה לרוב בגילאי 60 עד 70.

עם זאת, אנשים צעירים משמעותית מושפעים גם הם. גברים חולים כמעט פי שניים מנשים. גליובלסטומות בילדים נדירות מאוד. לעומת זאת, בהשוואה לגידולים אחרים, גידולים במוח הם נדירים למדי. רק כ -2% מכלל סרטן חולים סובלים מ גידול מוחי.

התרחשות

גליובלסטומות צומחות בכל מקום במרכז מערכת העצבים (CNS), אך במיוחד ב מוח מוח. מקורם בחלק המוח המורכב מסיבי עצב (חומר לבן). הגידולים צומחים לחדור, בעיקר מתחת לקליפת המוח (תת-קליפת המוח), אך יכולים גם לתפוס את קליפת המוח.

הם יכולים להימצא בכל אונות המוח, אך גם באלומה כביכול המחברת בין שני חצאי המוח (חצי כדור). גליובלסטומה המתפשטת מהקורה (קורפוס קלוסום) משני הצדדים לאזורים הקדמיים של המוח (האונה הקדמית) נקראת פרפר גליומה. אם רקמת המוח מסתננת על פני שטח גדול, ומשפיעה לפחות על שתי אונות המוח, זה נקרא גליומטוזיס מוח.

לפעמים גם גליובלסטומות צומחות לאורך הכספת (fornix), השוכנת מתחת לקורה, בתוך התלמוס ולעתים נדירות גם בגזע המוח האמצעי. מבחינה מיקרוסקופית, הגליובלסטומה מאופיינת בתאים רב-צורתיים בגודל ובצורה שונים עם גרעינים מוזרים. רבים מהתאים נמצאים בתהליך חלוקה גרעינית (מיטוזה).

הצמיחה המהירה של הגידול ושחרורו של גורם כלי הדם המיוצר על ידי רקמת הגידול מוביל להיווצרות חריגה (פתולוגית) כלי עם מבנה קיר פגום. זה מוביל להתרחבות כלי דם קטנה (מפרצת וגוונות), לקצרים קצרים של עורקים וורידים (אנסטומוזות עורקיות) ומה שנקרא "ורידים מוקדמים". זה מוביל לעיתים קרובות לדימום (גליומה אפופלקטית) ולתזונה לא מספקת של הגידול, וכתוצאה מכך למוות של תאים פעילים (נֶמֶק) בתוך הגידול. אזורי גידול נמקיים אלה מוקפים לעיתים קרובות בפסאוד-פליזדות, המורכבות מתאים ניאופלסטיים מסודרים ליניארית. בנוסף, נפיחות ברקמה מתפתחת עקב הצטברות נוזלים ממערכת כלי הדם סביב הגידול (בצקת פריטוראלית), מה שמוביל לעיתים קרובות לנפיחות של כל חצי המוח.