איתור מוקדם של נזקי שמיעה: רעש הקרנה G 20

בדיקת הזהירות G 20 משמשת לגילוי מוקדם של פגיעה באוזן איברי החישה, כמו גם לשימור הפונקציונליות שלה במהלך עבודת רעש. יש לזהות אזורי רעש מושפעים וההקרנה היא חובה. זֶה בריאות תעסוקתית בדיקה מתבצעת לכל העובדים ששמירתם נשמעת. לאנשים הסובלים מאבחון אף אוזן גרון עמוק אובדן שמיעה או חירשות, תעסוקה באזורי רעש אפשרית ללא ביצוע בדיקות שמיעה. הבדיקה המונעת G 20 חייבת להיות מסודרת על ידי המעסיק אם ערך הפעולה העליון של מה שמכונה רמת חשיפת רעש יומית 85 dB (דציבל) או רמת לחץ הקול הגבוהה 137 dB מגיע או חורג במהלך הפעילות התעסוקתית במקום העבודה, מכיוון שמעל גבולות אלה ניתן לצפות לפגיעה בשמיעה. עבודת רעש מתרחשת במקצועות רבים. כמה דוגמאות הן כרייה, ברזל ותעשיית מתכת, תעשיית בנייה לעיבוד עץ, אך גם תחומים כמו תעשיית טקסטיל או תעשיית נייר.

אינדיקציות (תחומי יישום)

יש לבצע סינון G20 בעבודה באזורי רעש עם ערך פעולה עליון של רמת חשיפת הרעש היומית של 85 dB (דציבלים) או רמת לחץ שיא קולית של 137 dB.

לפני הבדיקה

לפני הבדיקה, שמיעת העובד לא הייתה צריכה להיחשף לקול ברמה ממוצעת של> 80 dB למשך 14 שעות לפחות. אם זה לא המקרה, על העובד לקחת הפסקה מרעש כדי להיות זכאי לבדיקה.

נוהל

הבדיקה הראשונית מתבצעת לפני תחילת העבודה, ובדיקת המעקב הראשונה מתבצעת לאחר 12 חודשים. בדיקות מעקב נוספות תלויות בחשיפה לרעש לאחר ביצוע 30 חודשים ולאחר 60 חודשים אם רמת חשיפת הרעש היומית נמוכה מ- 90 dB או רמת שיא של לחץ הקול נמוכה מ- 137 dB. בדיקה אחרונה מתבצעת עם הפסקת העבודה באזורי רעש. גם בדיקות מעקב מוקדמות אפשריות. יש לארגן אותם במקרים בודדים על פי שיקול דעתו של הרופא, לבקשת העובד אם הוא חושד בקשר סיבתי בין מחלתו לבין פעילותו בעבודה, ואם הפרעות שמיעה נובעות ממחלה או תאונה. תוכנית הבחינות מורכבת בתחילה ממבחן שביעי, שהוא סקר מצב בסיסי ומוביל לבדיקה נוספת רק אם ישנן חריגות כלשהן. בדיקה זו יכולה להתבצע על ידי כוח אדם מוסמך בפיקוחו של רופא תעסוקתי. התנאי לכך הוא שאיש המקצוע הרפואי האחראי יבדוק את הבדיקות באופן אקראי. המבחן השביעי, רעש I, כולל את המרכיבים הבאים:

  • אנמנזה קצרה
  • בדיקת האוזן החיצונית
  • אודיומטריה קולית (שיטת מדידה רפואית לבדיקת שמיעה עם מדידת נפחים של צלילים גבוהים שונים הגורמים רק לתחושת שמיעה) בהולכת אוויר (תדרי בדיקה 1-6 קילוהרץ).
  • ייעוץ בנושא הגנת שמיעה

אם נמצאים ממצאים פתולוגיים בתכנית בדיקה זו, בדיקת הרעש II מתחילה באופן אוטומטי, על הרופא התעסוקתי לבצע זאת, והוא מורכב מ:

  • היסטוריה רפואית
  • בדיקה אוטוסקופית (תצפית על החיצוני תעלת השמע ו עור התוף).
  • מבחן וובר (שם נרדף: מבחן וובר; מבחן וובר) יישום: כף רגלו של מזלג כוונון רוטט מונחת על כתר המטופל. הצליל מועבר בשלב לשתי האוזניים הפנימיות באמצעות הולכת עצם. שמיעה רגילה: צליל ממזלג הכוונון שנשמע באותה מידה בשתי האוזניים (באמצע ראש), הצליל אינו לרוחב (lat. latus = side). הפרעת שמיעה חד צדדית או א-סימטרית: טון מזלג הכוונון בצד אחד, זה נקרא "לטרליזציה" (lateralization).
    • הפרעת תפיסת קול חד צדדית: הצליל נתפס חזק יותר על ידי האוזן הפנימית השמיעה (הרגילה) הטובה יותר (המטופל לרוחב לאוזן הבריאה).
    • הפרעת הולכה קולית חד צדדית: הצליל נשמע חזק יותר באוזן החולה
  • בדיקת שמיעה בהולכת אוויר (תדרי בדיקה 0.5 - 8 קילוהרץ) והולכת עצם (תדרי בדיקה 0.5 - 4 קילוהרץ או 6 קילוהרץ, תלוי בסוג המכשיר).
  • ייעוץ פרטני בנושא הגנת שמיעה

אם אובדן שמיעה, שנקבע בבדיקת רעש II, הוא או עולה על 40 dB ב -2 קילוהרץ ואז נדרשת בדיקת רעש משלימה מורחבת III. ניתן להזמין בדיקה זו על ידי הרופא התעסוקתי אצל רופא אף אוזן גרון. זה כולל:

  • בדיקה אוטוסקופית
  • אודיומטריה קולית בהולכת אוויר ועצמות
  • אודיוגרמה לדיבור לשתי האוזניים, וכאשר אינדיקציה מוצדקת:
  • טימפנומטריה (האוזן התיכונה מדידת לחץ).
  • קביעת סף רפלקס stapedius - הליך המדידה מתעד שינויים בעכבה הנגרמים בין היתר מרפלקס stapedius. בתהליך זה, שריר stapedius (stapes muscle) מתכווץ בצורה רפלקסיבית בנפחים גבוהים, ובכך מקשיח את שרשרת העצם כדי להגן על האוזן הפנימית. מחלות רבות של האוזן התיכונה והפנימית, כמו גם קשת הרפלקס, עוֹפֶרֶת לערכי עכבה סוטים וכך מאובחנים בעזרת המדידה.

לאחר הבדיקה

לאחר הבדיקה, יש להתחיל באמצעים טיפוליים על פי הממצאים הרפואיים, או לבצע אמצעי הגנה מפני שמיעה.