אבחון | גיד קרוע

אבחון

על מנת לזהות או לאבחן נכון גיד קרוע, ראיון מפורט לאנמנזה הוא חיוני. כאן, הנפגעים עצמם יכולים למסור מידע חשוב אודות גיד קרוע באמצעות תיאור מפורט של מהלך התאונה האפשרי. תפקיד הרופא המטפל בחולה לברר אודות התרחשותם של תסמינים אופייניים ולבחון אותם.

עוצמת ה- כְּאֵב ניתן לשאול, ולשלוט בכאב על ידי מישוש הגיד הפגוע. בשלב זה, הרופא יכול לקבוע אפשרות אפשרית שֶׁקַע או נסיגה בנוסף ל כְּאֵב נגרמת על ידי לחץ. אם מטופל מדווח על רעש חזק ואחריו קשה כְּאֵב ונפיחות באזור הגיד המסוים, א גיד קרוע סביר מאוד.

כדי לאשר את האבחנה של גיד קרוע, כדאי לבדוק את הפונקציונליות של הגיד בבדיקה כדי לאמוד את הגבלת התנועה הנובעת מכך. ישנן מבחנים פונקציונליים מסוימים למטרה זו, תלוי באיזה גיד בגוף מושפע. בדיקות אלה מבוצעות כדי לבדוק אם קיימות מגבלות תנועה, חוסר יציבות וניידות חריגה.

בנוסף לאנמנזה ובדיקה, הליכי הדמיה רלוונטיים גם לאבחון גיד קרוע. אלה כוללים צילומי רנטגן, אולטרסאונד ובמידת הצורך MRI (הדמיית תהודה מגנטית). השימוש בשלושת הליכי ההדמיה משתנה בהתאם ללוקליזציה או לחומרה.

אם יש קרע בגיד גדול, שכבר ניתן לאבחן באופן אמין יחסית בבדיקה, ה אולטרסאונד בדיקה עוזרת לדמיין את מבנה הגיד ואת הקרע. אם יש חשד שהעצם נשברת בנוסף לקרע בגיד, כלומר לקרוע שֶׁבֶר, קרני רנטגן תמונה בשני מישורים יכולה לספק מידע אודותיה, שכן ניתן לתאר היטב את המבנים הגרמיים בתמונת רנטגן. לבסוף, ניתן לרשום MRI במידת הצורך. בעזרת ה- MRI ניתן לזהות אפילו את השינויים המבניים הקטנים ביותר במישורי חתך השונים, מה שהופך את טכניקת ההדמיה הזו למעולה על צילומי רנטגן ו אולטרסאונד במקרים מסובכים. למרות זאת, קרני רנטגן ובדיקות אולטרסאונד הן סטנדרטיות לעת עתה.