אודימטריה של גזע המוח: טיפול, השפעות וסיכונים

בלא פולשני גזע המוח אודיומטריה, הנוירולוג או אף אף אוזן גרון מבצע מדידה אובייקטיבית של ביצועי שמיעה תחת גירוי שמיעתי באמצעות דחפים ממסלולי עצב השמיעה הניתנים לאיתור לגזע המוח האמצעי. הליך זה הוא אחת השיטות הבודדות להערכה אובייקטיבית של ביצועי השמיעה שניתן לבצע על ילדים צעירים או על חולים שאינם מוכנים אחרת. שיטת הבדיקה משמשת במיוחד לדיגנוסטיקה דיפרנציאלית של נזק לשבלול ולרטרוכליאה בשמיעה, בהערכה, וכחלק מ- ERA, הליך סינון שמיעה לתינוקות.

מהי אודיומטריה בגזע המוח?

בלא פולשני גזע המוח אודיומטריה, הנוירולוג או אף אוזן גרון מבצע מדידת אובייקטיביות של שמיעה אובייקטיבית תחת גירוי שמיעתי באמצעות דחפים ממסלולי עצב השמיעה שניתן לאתרם לגזע המוח האמצעי. גזע המוח אודיומטריה מכונה גם BERA (גזע המוח) עורר שמע שמע) והוא הליך הערכת שמיעה לא פולשני. זוהי שיטת בדיקה נוירולוגית ואו-גרון-אף-גרון, אשר מיועדת בעיקר לסייע ב אבחנה מבדלת של הפרעות שמיעה. באופן עקרוני, הנוהל כולל מדידה של מוֹחַ גלים תחת גירוי אקוסטי להערכת יכולת שמיעה אובייקטיבית. הדחפים של מסלולי עצבי השמיעה מועברים לגזע המוח האמצעי באמצעות העברת גירויים ממוקדת ונרשמים ונרשמים כגלים בודדים. הערכת נתוני המדידה מתייחסת לחביון הגלים, שעשוי לספק מידע על מקור ליקויי השמיעה. הנתונים המוקלטים של א אודימטריה בגזע המוח משמשים לכן בעיקר ל אבחנה מבדלת של הפרעות שמיעה, אך ניתן לאסוף אותן גם במהלך סינון שמיעה כללי.

פונקציה, אפקט ומטרות

רופא אף-אוזן גרון או נוירולוג משתמש אודימטריה בגזע המוח בעיקר עבור אבחנה מבדלת. לדוגמא, תפקוד שמיעתי לקוי, שניתן לאתר על ידי הפרעה מוֹחַ גלים, יכול להצביע על נזק לשמיעה עקב טרשת נפוצה או גידול בעצב השמיעה. הגידולים הנפוצים ביותר מסוג זה הם, למשל, נוירומה אקוסטית וגידול זווית במוח הקטן. במונחים של אבחנה מבדלת, ניתן להשתמש אפוא ב- ABR כדי להבחין בעיקר בין נזק לשבלול ובין נזק רטרוכליארי למערכת השמיעה. תחום יישום נוסף של שיטת הבדיקה האובייקטיבית הוא בתחום ההערכה. ניתן לזהות ספי שמיעה עם ABR לחלוטין ללא עזרת המטופל, וכך ניתן לקבוע גם לילדים המתנגדים לבדיקה. זה יכול אפילו לשמש למסך שמיעה אצל ילודים באמצעות אודימטריה בגזע המוח. בסופו של דבר, העיקרון הבסיסי של ABR הוא תמיד הייצוג הגרפי של פוטנציאלים חשמליים בצורת גל. במהלך הבדיקה נרשמים חמישה עד שישה גלים. הקלטה זו מתרחשת אך ורק במהלך עיבוד מוצלח של גירויים אקוסטיים. הפוטנציאלים המוצגים ממחישים אפוא פעילות רגילה או מופרעת של מסלול השמיעה. אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) מפיק את הפוטנציאלים במהלך גירוי אקוסטי עם חביון גדול או שווה ל- 10 ms בין אמצע קודקוד למסטואיד. לצורך כך, שלוש אלקטרודות דבק מחוברות לחולה ראש. המטופל חובש אלקטרודה אחת מכל צד מאחורי האוזן ואלקטרודה ניטרלית במרכז המצח. גירוי אקוסטי ניתן באמצעות לחיצות, הניתנות באמצעות אוזניות במרווחים קבועים של 20 שניות. פוטנציאל התגובה נגזר ומסוכם באמצעות האלקטרודות, בעוד שאותות EEG אחרים מסוננים. באופן זה מוצגת בסופו של דבר רק תגובת גזע המוח לאותות הקליק האקוסטיים. בדרך כלל ניתן לזהות בבירור את הגלים I, III ו- V ולכן הם מתאימים לקביעת חביון מוחלט לגירוי אקוסטי. בנוסף, מה שמכונה חביון בין שיא נרשם. זהו הבדל חביון בין מספר גלים, שיכולים לספק מידע אודות תהליכים רטרוכיריים. אצל מבוגרים, למשל, זמן השהיה בין שיא עם חביון גדול או שווה ל -4.4 אלפיות השנייה בגלי I עד V מספקים אינדיקציה לנזקים רטרוכליאריים הנגרמים על ידי טרשת נפוצה או גידולים. עבור תינוקות, חביון מושהה נחשב בדרך כלל לנורמה.

סיכונים, תופעות לוואי וסכנות

מכיוון ש- ABR אינו זקוק לסיוע בחולה ואף ניתן לבצעו בזמן שהמטופל מורדם, הליך זה הוא אחד מכמה הליכי מדידת שמיעה שניתן לבצע בחולים שאינם מוכנים כמו ילדים. לעתים קרובות, ה- ABR משמש גם כאחד משלושת המרכיבים של ה- ERA (אודימטריה של תגובה מעוררת) ומושלם על ידי ECochG ו- CERA. ואילו הראשון אמצעים את הפוטנציאלים של השבלול והשמיעה עצבים, האחרון אמצעים את הפוטנציאלים של קליפת המוח. לפיכך, בהקרנת שמיעה מקיפה, ECochG, CERA ו- ABR משמשים לאיסוף כל הפוטנציאלים הרלוונטיים לשמיעה. עבור מבוגרים, אודיומטריה בגזע המוח בדרך כלל אינה דורשת אמצעי זהירות נוספים. עם זאת, לפני המדידה, על המטופל להשתתף בראיון חינוכי מקיף שנועד להבטיח את דיוק המדידות. במהלך דיון זה, מטופלים מקבלים כללי התנהגות מדויקים לתקופת המדידה. לדוגמא, אם הם לא נשכבים במצב רגוע או מסתובבים הרבה, זה יכול לזייף משמעותית את התוצאות. בדרך כלל צריך לשים ילדים תחת תינוקות וילדים הרדמה למדידה, מכיוון שהם ממעטים להתנהג בשלווה מוחלטת. גם חולים שאינם מוכנים אחרת מורדמים. בדרך כלל אין לצפות לסיבוכים. עם זאת, תמיד קיים סיכון הקשור להרדמות במהלך המדידה, כמו הרדמה עצמה מסוכנת מעט. לאחר המדידה, אין צורך לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים והחולה יכול לחזור הביתה. בהתאם לממצאי ההערכה, עם זאת, ניתן לציין הליכי אבחון נוספים בשבועות שלאחר מכן כדי לאשר או לשלול אבחנה אפשרית.