סיבות
חרוז שֶׁבֶר הוא שבר דחיסה. משמעות הדבר היא שהגורם של שֶׁבֶר הוא שבר דחיסה של העצם. דחיסה זו חייבת להתרחש בערך בכיוון האורכי של העצם, שכן כך נוצרת הבליטה האופיינית סביב העצם.
מאז שֶׁבֶר מתרחשת במרכזי הצמיחה של עצמות, מה שמכונה מטאפיזות, שברים אלה מתרחשים בדרך כלל ב ילדות, כאשר העצמות עדיין מעט אלסטיות יותר. העצם הנפוצה ביותר שנפגעה היא רדיוס ה- אַמָה. שברים אלה מתרחשים כאשר ילדים נופלים ותופסים את עצמם בידיים.
הזרועות פוגעות בקרקע אנכית ודחוסות. עצם השוק נפגעת לעיתים קרובות. זה קורה כאשר ילדים קופצים או נופלים מגובה רב יותר ונוחתים על הרגליים, מה שגורם לדחיסת הרגליים.
שבר הבליטה משפיע לעיתים קרובות על ילדים בגילאי חמש עד עשר. ה עצמות עדיין גמישים מאוד בגיל זה והילדים לעיתים קרובות פעילים מאוד. לכן השברים מתרחשים בדרך כלל במהלך ההשתוללות והטיפוס.
סיבה אחת יכולה להיות, למשל, לתפוס בעת החלקה, מכיוון שהנפילה מתרחשת במהירות גבוהה יותר מאשר מתי ריצה. ילדים אשר נעים בתדירות נמוכה יותר ולכן הם בעלי כישורים מוטוריים ירודים יותר מושפעים לעיתים קרובות. עם זאת, חבורות, למשל בבית הסוגר או דלת הרכב, יכולות לגרום גם לשבירה כזו. בסך הכל, הכוח שהופעל לא יכול להיות גדול מכדי לגרום לחרוז להישבר.
פרוגנוזה
הפרוגנוזה של שבר בחרוזים טובה מאוד. כמעט ואין מקרים ידועים בהם טיפול שמרני היה גורם לבעיות נוספות. בשל העובדה שמרכזי הצמיחה של עצמות לא מתבצע מניפולציה נוספת, הצמיחה האורכית נוספת של העצמות מתפקדת גם בצורה חלקה יחסית.
ברוב המקרים, שבר בחרוזים נרפא ללא השלכות תוך מספר שבועות. רק במקרים נדירים מתרחשים סיבוכים, כמו שבר מחודש או התקרחות עקומה. ניתן לטפל בזה היטב באמצעות ניתוח. שברים המשפיעים על לוחות הגדילה עלולים לגרום לבעיות גדילה בעצם הפגועה אצל ילדים מסוימים.
