סיבות
באופן עקרוני, הגורמים ל מחלת מעי דלקתית כרונית עדיין לא ידועים או במידה בלתי מוסברת. ההנחה היא שמדובר באירוע רב-פקטורי. המשמעות היא שנטייה גנטית (נטייה) וגורמים סביבתיים בשילוב גורמים ל- a מחלת מעי דלקתית כרונית.
האינטראקציה של גורמים אלה מובילה ככל הנראה להפרעה בתפקוד המחסום של המעי. כתוצאה, בקטריה של הנורמלי פלורת מעיים יכול להיכנס לקרום הרירי של המעי ולעורר שם דלקת כרונית. כאמור, שניהם מחלת קרוהן ו קוליטיס כיבית להתרחש לראשונה בעיקר בגילאי 15-35 שנים.
עם זאת, מחלת קרוהן יכול להופיע גם בפעם הראשונה ב ילדות, ואילו קוליטיס כיבית בדרך כלל מתרחשת לאחר גיל ההתבגרות. זוהו גם כמה גנים שקשורים לכך מחלת מעי דלקתית כרונית. המוטציה הגנטית החשובה ביותר (שינוי של גן) טמונה בגן שנקרא NOD-2.
על הגן NOD-2 לזהות רכיבי חיידקים במעי ואז להפעיל תאים חיסוניים להתגונן מפיהם. מוטציה של NOD-2 קיימת ביותר מ -50 אחוזים מה- מחלת קרוהן חולים. לשם השוואה, מוטציה גנטית זו מתרחשת לעתים רחוקות למדי ב קוליטיס כיבית חולים.
גורם סביבתי חשוב שיש להזכיר ואשר מראה השפעות שונות בשתי מחלות המעי הדלקתיות הכרוניות החשובות ביותר הוא עישון. לפיכך, מעשנים נוטים יותר לחלות במחלת קרוהן. בנוסף, עישון גורם לעיתים קרובות להתקדמות מחלה קשה יותר, ולכן חולי מחלת קרוהן בהחלט צריכים להפסיק לעשן.
לעומת זאת, עישון ברור שיש לו השפעה מגנה על כיב קוליטיס, מכיוון שמעשנים נוטים פחות לפתח קוליטיס כיבית. על פי המחקרים האחרונים, מחלות מעי דלקתיות כרוניות אינן, כפי שהנחה, מחלות אוטואימוניות. אירועים פסיכוסומטיים הוסרו גם הם כגורם. עם זאת, לגורמים פסיכולוגיים (כגון מתח) יכולה להיות השפעה שלילית על מהלך מחלת המעי הדלקתית הכרונית.
אִבחוּן
בדיקת צואה שייכת לאבחון הסטנדרטי של מחלות מעי דלקתיות כרוניות. המטרה העיקרית של אבחון צואה היא לשלול גסטרואנטריטיס נגרם על ידי בקטריה (גסטרואנטריטיס). לכן הצואה נבדקת לפתוגנית (גורמת למחלות) בקטריה.
בנוסף, ניתן למדוד את הסמנים לדלקת ברירית "קלפרוטקטין" ו"לקטופרין ". אלה משמשים גם להבדיל בין סיבות לא דלקתיות. קלפרוטקטין, למשל, הוא חלבון המופיע בלבן מסוים דם תאים (תאי הגנה) בגופנו.
אם אלה פעילים יותר ויותר מכיוון שתהליך דלקתי מתרחש במעי, הדבר מעיד על מחלת מעי דלקתית. אם קלפרוטקטין או לקטופרין חורגים מרמה מסוימת, הדבר מעיד על כך על מחלה דלקתית. פרמטרים אלה נקבעים גם למעקב.
על מנת להבחין בין כיבית קוליטיס ומחלת קרוהן, בחלק מהמקרים של קוליטיס כיבית ניתן לראות ריכוז מוגבר של בטא-דפנסין -2, המיוצר רק בדלקת. בחולי קרוהן רמת זו בדרך כלל נמוכה או נעדרת. עם זאת, ערך זה עשוי להיעדר חלקית גם בחולים עם כיב קוליטיס ולכן אינו מתאים לבידול אמין.
בנוסף לתסמינים הקליניים כגון שלשולים ו כְּאֵב, פרמטרים מעבדה זמינים גם לאבחון. אם יש חשד למחלת מעי דלקתית כרונית, דם יש לבדוק סימנים לדלקת כרונית, אנמיה וספיגה או תת תזונה. לפיכך, א דם יש לספור את קביעת ה- CRP (חלבון תגובתי C) בכל מקרה.
אֲנֶמִיָה ועלייה בתאי החיסון מעידים על דלקת כרונית. במחלות מעי דלקתיות כרוניות, CRP מוגבה בדרך כלל בהתלקחות דלקתית חריפה, אך ערכי CRP שליליים אינם שוללים כרוני דלקת במעי. אם יש חשד למחלת קרוהן, יש לקבוע גם ויטמין B-12.
במחלת קרוהן, ויטמין B-12 מופחת לעיתים קרובות בגלל ספיגה לקויה בחלק התחתון של ה מעי דק. יתר על כן, קביעת נוגדנים יכולה לעזור לעיתים קרובות לזהות מחלת מעי דלקתית כרונית או להבחין בין מחלת קרוהן לבין קוליטיס כיבית. אלה כוללים את נוגדנים ASCA ו- ANCA. לדוגמא, נוגדן ASCA נמצא אצל 70% מהחולים במחלת קרוהן ורק אצל 15% מחולי קוליטיס כיבית.
