סיבות
דלקת של קדימה, אמצע כף הרגל ולרגליים האחוריות יכולות להיות סיבות רבות ושונות. באופן עקרוני, דלקת בכף הרגל יכולה להיות מקורה בפתוגנים כמו בקטריה, פטריות ו וירוסים. מחלות אוטואימוניות כגון ראומטואיד דלקת פרקים וכביכול דלקת מפרקים תגובתית, שעלול להתרחש כתוצאה מזיהום חיידקי בדרכי העיכול, בדרכי השתן או באיברי המין, יכול גם הוא למלא תפקיד.
עם זאת, דלקת יכולה להיגרם גם על ידי שגדון. זוהי מחלה מטבולית שמקורה בהצטברות גבישים של חומצת שתן ב המפרקים. בהתקפה חריפה של שגדון, למשל, זה בדרך כלל בעיקר מפרק metatarsophalangeal של הבוהן הגדולה שנפגעת ומובילה מעל לכל לקשה כְּאֵב במהלך תנועות מתגלגלות.
ניוון מפרקים כרוני (ארתרוזיס) יכול לפעמים להיות מודלק ואז להוביל לחמור כְּאֵב ואי נוחות. במקרה של א דלקת במיטת הציפורניים של אצבע, הדלקת ממוקמת בעיקר באזור קצה הבוהן. בַּקטֶרִיָה, וירוסים או פטריות יכולות לחדור למיטת הציפורניים דרך שטחים פתוחים ולהוביל לתגובה דלקתית בולטת ולהתפשט לחלקים אחרים בכף הרגל.
הגורמים לנגע שכזה הם רבים. בין היתר, טיפול שגוי בכף הרגל, כימיקלים, חתכים ופציעות וכן נקודות לחץ עלולים לגרום לפציעות בכף הרגל. פתוגנים נפוצים וידועים המובילים ל דלקת במיטת הציפורניים יש לו בקטריה כמו סטפילוקוקים ו סטרפטוקוקים, הרפס וירוסים ופטריות שמרים.
הצורה הרצינית ביותר של דלקת במיטת הציפורניים היא דלקת הנגרמת על ידי החיידק חיידקים סטפילוקוקים ו סטרפטוקוקים. בעיקרון, יש להבדיל בין דלקת שטחית לבין דלקת עמוקה. במקרה של זיהום שטחי בלבד, טיפול חיטוי מקומי בקרמים מספיק.
ברגע שזיהום מתעמק, יש לבצע טיפול אנטיביוטי או כירורגי. אנשים עם חלש המערכת החיסונית מושפעים במיוחד מדלקת חיידקית כה עמוקה של מיטת הציפורניים. במקרה הזה, סוכרת לעיתים קרובות ניתן למצוא סוכרת (סוכרת) בהיסטוריה הקודמת. אפילו במקרה של דלקת במיטת הציפורניים הנגרמת על ידי פטריות שמרים, לרוב החולים יש שליטה גרועה סוכרת mellitus בתולדותיהם, המספק קרקע רבייה אופטימלית לפטריות אלה.
הרפס לעומת זאת, נגיפים, ברגע שהם נכנסו לגוף, נשארים שם לכל החיים. מצבים בהם הגוף נחשף ללחץ מוגבר, מחלה או אפילו קרינת UV לגרום לנגיפים אלה להתרבות עם תסמינים. דלקת בכף הרגל יכולה להיגרם גם מנקודות לחץ (דאוביטוס) באזור העקב, המתרחש לעיתים קרובות במהלך מנוחה ממושכת במיטה אם העקב אינו מוגן בצורה נאותה.
נקודות לחץ עם כִּיב יש להזכיר כאן היווצרות (היווצרות כיב), אשר לעיתים קרובות יכולה להיגרם על ידי נעליים הדוקות מדי בחולים עם פריפריה. נזק עצבי נגרם על ידי סוכרת או על ידי מחלת כלי דם עורקית היקפית. כיבים אלו עלולים להתלקח על ידי התיישבות בעור חיידקים. האבחון מבוסס על אינטראקציה של היסטוריה רפואית, אבחון מעבדה, בדיקה גופנית והדמיה.
הצעד הראשון הוא לגלות את הסימפטומים. חשוב לברר מתי התחילו התסמינים, עד כמה הם עזים, האם הם מופיעים לעיתים קרובות והאם מנוחה תקל על התסמינים. שאלות אלו עוזרות לבודק לצמצם את מספר המחלות האפשריות.
לאחר מכן בדיקה קלינית של כף הרגל. במהלך בדיקה זו מוקדשת תשומת לב מיוחדת לשינויים חיצוניים כגון אדמומיות, נפיחות, פצעים או נקודות לחץ. שלב האבחון הבא מלווה בדרך כלל בבדיקה כימית של המעבדה דם, הכוללת בחינה של ערכי הדלקת כגון חלבון C- תגובתי (CRP), קצב שקיעת הדם (BSG) או לויקוציטים (תאי דם לבנים).
בנוסף ניתן להשתמש גם בשיטות רדיולוגיות כגון צילומי רנטגן קונבנציונליים, הדמיית תהודה מגנטית (MRI) או טומוגרפיה ממוחשבת (CT). אם דלקת במיטת הציפורן אחראית לתלונות בכף הרגל, ניתן להשתמש בבדיקת מריחה לזיהוי הפתוגן. אם זה לא אפשרי, ניתן ליצור מה שמכונה תרבות, המאפשרת לפתוגנים, אם בכלל, להתרבות.
