פתוגנזה (התפתחות מחלה)
נטייה (נטייה) גנטית היא ככל הנראה. תיאוריה היא כי בצקת נובעת מדחיסה של נימי הלימפה מחד וחריגה נלווית של נימי הלימפה מאידך. השתנה באופן פתולוגי (פתולוגי) רקמה שומנית נוטה גם לבצקת (מַיִם שמירה) עקב הפרעה ב נימים פונקציה, שיכולה עוֹפֶרֶת לתחושות מתח ולחץ כְּאֵב במהלך המחלה.
עדויות היסטולוגיות (רקמות עדינות) מראות היפרפלזיה (הגדלה עקב חלוקת תאים מוגברת) ו היפרטרופיה (עלייה בגודל בגלל הגדלת תאים בלבד) של תאי שומן, המופרדים זה מזה על ידי רקמת חיבור מחיצה (מחיצות). חושבים על האדיפוגנזה המוגברת (היווצרות שומן) עוֹפֶרֶת לרקמת השומן המושרה על ידי היפוקסיה נֶמֶק ("מוות של רקמת השומן בגלל מחסור ב חמצן“) עם דלקת עוקבת (דלקת) והפעלת תאי גזע ברקמת השומן. יתר על כן, גם כתוצאה מהיפוקסיה, אנגיוגנזה (צמיחה של דם כלי, על ידי הנבטה או פיצול תהליכים מכלי דם שכבר נוצרו מראש) של כלי דם פתולוגיים. זה מסביר את התפתחות בצקת אורתוסטטית עקב הצטברות נוזלים וחלבונים מוגברת באינטרסטיציום. יש נטייה מוגברת ל המטומה (חבורות) עקב עלייה נימים שבריריות (ירידה ביציבות של דם נימים).
בתוך הפתוגנזה של בצקת, מעורבות של מערכת הלימפה אינה סבירה.
ליפדמה מתפתח בעיקר בתקופות של שינוי הורמונלי.
ליפדמה משפיעה כמעט אך ורק על נשים. אצל גברים המחלה מתרחשת כמעט רק בהפרעות הורמונליות קשות מאוד. השמנה (להיות עודף משקל), המתרחש לעיתים קרובות יחד עם המחלה, עלול להחמיר את בצקת השפתיים.
אטיולוגיה (גורם)
סיבות ביוגרפיות
