אובדן שמיעה (Hypacusis): בדיקות אבחון

נהלי בדיקות אודיומטריים משמשים לאבחון הפרעות שמיעה. בדיקות אלה כוללות

• אודימטריה של סף צליל - הולכת אוויר ועצם כדי להבחין בהפרעות באוזן הפנימית (המורכבת מ: שבלול (שבלול) ואיבר שיווי המשקל / הכוונה להפרעה בתחושת הקול) או באוזן התיכונה (הכוונה ל: הפרעת הולכה קולית) [גיל אובדן שמיעה קשור (presbycusis): ליקוי שמיעה סימטרי עם שיפוע בתדרי השמיעה הגבוהים יותר]
• מדידת עכבה - מדידת העכבה האקוסטית של עור התוף (חלק מגלי הקול המשתקפים על ידי עור התוף). ההתנגדות משתנה עם המתח של עור התוף והוא מדד לניידות עור התוף.
• מוצרי עיוות של פליטות אוטואקוסטיות (DPOAE) - בדיקת תפקוד האוזן הפנימית.
• אודיומטריית דיבור - בחינת שמיעה מבחינת תפיסה ומובנות הדיבור.
• מבחן דיבור דיכוטי - בדיקת עיבוד שמיעתי מרכזי אצל מבוגרים וילדים (מגיל 5 בערך).
• הבדל ברמת מיסוך בינוראלי (BMLD) - איתור הפרעות במסלול השמיעה המרכזי.

ניתן להשתמש במבחנים אלה כדי לקבוע האם אובדן שמיעה הקשור לגיל נובע יותר משינויים ב שער תאי האוזן הפנימית או לשינויים ניווניים ניווניים במסלול השמע המרכזי. ב אובדן שמיעה הקשור לגיל, הפרעה משולבת של שער תאים (= הפרעת תפיסת קול) ומסלול שמיעה מרכזי (= הפרעת עיבוד קול) נמצאים בכמחצית מהמקרים.

אופציונלי אבחון מכשירים רפואיים - תלוי בתוצאות ההיסטוריה, בדיקה גופנית, אבחון מעבדה וחובה אבחון מכשירים רפואיים - לבירור אבחנתי דיפרנציאלי.

• קרני רנטגן של גולגולת - אם מחלת פאג'ט נחשד.
• טומוגרפיה ממוחשבת של גולגולת (CT גולגולתי, CT גולגולתי או cCT).
• הדמיית תהודה מגנטית של גולגולת (MRI גולגולתי, MRI גולגולתי או cMRI) - למשל, חשוד נוירומה אקוסטית, טרשת נפוצה.

באיזו משתי השיטות נעשה שימוש תלוי במיקום המדויק של הנזק החשוד ובזמינות השיטות:

• CCT בעיקר כדי לבחון את האוזן התיכונה והמסטואיד (תהליך המסטואידים).
• CMRI בעיקר לבדיקת האוזן הפנימית כמו גם עצב השמיעה.

בעקבות הליכי בדיקה אודיומטריים בהתאם לסוג אובדן שמיעה.

עוד רמזים

• מדידת רשתית העין כלי (כלי הדם ברשתית): ורידי רשתית רחבים יותר (קטע ורידי של נימים) ורשתית צרה יותר עורקים (קטע עורקי נימים) נקשר עם אובדן שמיעה בגיל העמידה במחקר אחד. ורידי הרשתית הרחבים יותר נקשרו לשמיעה ירודה עוד בגיל הממוצע של 11 שנים.