ההרדמה
במקרה של ליפומות גדולות יותר או מספר רב של ליפומות, לעיתים יש צורך לבצע את ההסרה מתחת הרדמה כללית. במיוחד כאשר כריתת ליפומות מסוימות, קצרות הרדמה נוח יותר למטופל מכמה דקירות של חומר הרדמה מקומי. רופא מרדים צריך כמובן להבהיר מראש האם המטופל מתאים להרדמה.
בנוסף לאנמנזה מפורטת, הכוללת מדידת הפרמטרים החיוניים ומצב התרופה, דם בדיקות, בדרך כלל א.ק.ג ומידע אודות הרדמה כללית מבוצעים. על המטופל לתת את הסכמתו למדוד. ה הרדמה יוזמת הרופא המרדים ואחיות המסייעות.
המטופל מקבל מקסימום חמצן דרך מסכה. חומר ההרדמה מוזרק באמצעות גישה תוך ורידית, בדרך כלל בזרוע. תרופות אלו הן פרופופול או משכך כאבים (משכך כאבים).
המטופל מתעייף יותר ויותר, מרגיש סחרחורת ולבסוף נרדם. לאחר שהמטופל נרדם, ניתן לאבד אותו על ידי הרופא המרדים באמצעות נשימה צינור. זה מבטיח כי המטופל מאוורר.
במהלך ההליך, עוקבים אחר הפרמטרים החיוניים של המטופל באופן עקבי במוניטור. לקראת סוף הניתוח התרופות מצטמצמות והחולה מתעורר. אם הוא ער מספיק ויכול לנשום בכוחות עצמו, מסירים את הצינור ואז עוקבים אחר כמה שעות בחדר ההתאוששות כדי לזהות את תופעות לוואי של הניתוח ההרדמה בשלב מוקדם. לאחר מכן ניתן להעביר אותו למחלקה.
סיכונים וסיבוכים של ניתוח
בניתוח, הסרת ה ליפומה הוא הליך שגרתי, אך כמו בכל הניתוחים או הטיפולים, עלולים להופיע סיבוכים. אילו סיבוכים מתרחשים בפירוט תלוי בין היתר בשיטה. כל חתך בעור טומן בחובו את הסיכון לפתח זיהום.
If בקטריה להיכנס לפצע, זה יכול להיות מודלק ותהליך הריפוי איטי וגרוע יותר. הסימנים האופייניים לדלקת כמו אדמומיות, נפיחות, התחממות ו כְּאֵב יכול להתרחש. לאחר דלקת קיים גם הסיכון ששולי החתך מסתגלים פחות טוב ונוצרת צלקת גדולה יותר. עֲצַבִּים עלול להיפצע במהלך הניתוח או במהלך אפשרויות הטיפול האחרות.
חומרת הסימפטומים תלויה במידה רבה במידת הפגיעה ב סיבים עצביים. תסמינים כמו עקצוצים, אובדן רגישות, קהות יכולות להיות התוצאה. טיפול בהרדמה או עם הרדמה מקומית יכול להוביל לתגובות חוסר סובלנות לתרופות המשמשות.
לכן, חשוב בשתי השיטות כי המטופל יהיה במעקב ויכול להגיב במהירות אם תגובה אלרגית מתרחשת. בנוסף לסיכונים ולסיבוכים שהוזכרו לעיל, היווצרות חדשה של ליפומה עלול להתרחש בנסיבות מסוימות. במקרה זה מדברים על הישנות.
במקרה זה יש צורך בהתערבות חדשה. הסרת א ליפומה לפי השיטה הכירורגית הקלאסית נדרש חתך בעור, אשר בעצם טומן בחובו את הסיכון להצטלקות. האם וכמה גדולה תתפתח צלקת קשורה בעצם גם לבניית העור ולגורמים הגנטיים.
על מנת להבטיח שתהליך הריפוי יכול להתרחש ללא סיבוכים ושהחתך כמעט אינו נראה לעין, על המטופל לשים לב לטיפול טוב לאחר הטיפול. יש לשמור על הפצע נקי ויבש ויש לטפל בו מדי יום בחומרי פצע וחבישה מתאימים. בנוסף, בהתאם למיקום הפצע הניתוחי, יש להימנע ממתח או לחץ גבוה כדי שקצוות העור יוכלו להסתגל היטב ולצמוח יחד.
אם הפצע סגור היטב, אין לחשוף אותו ישירות לקרני השמש. אחרת, שינוי צבע העור יכול להוביל לצלקת גלויה יותר. ניתן למרוח באופן קבוע משחות צלקות, שיש בבתי מרקחת.
הם שומרים על גמישות העור ומונעים את צמיחת רקמת הצלקת (קולואיד). אם מתרחשים סיבוכים רציניים במהלך ההחלמה, כך שצלקת לא נראית מושכת מבחינה קוסמטית והמטופל אינו מרוצה מאוד, ניתן לשקול אפשרות לכרות מחדש את הצלקת ולכרות את הרקמה. בנסיבות חיוביות, ריפוי מחודש יכול להוביל לתוצאה טובה יותר.
לעומת זאת, ההליכים הזעיר פולשניים יותר כגון הזרקת ליפוליזה וליפוליזת לייזר אינה משאירה צלקות גלויות לעין. החתכים הדרושים לטיפול הם קטנים מאוד ונרפאים די מהר וטוב. במהלך הטיפול על הרופא לוודא כי הטיפול נעשה באופן שווה ומעל שטח רחב, כך שמאחורי אזור העור יהיה אחיד וחלק. לאחר שנפיחות הנפיחות, העור צריך להיות יציב וללא שקעים.
