אספקת דם
אל האני שָׁפכָה מסופק עם עורק דם מענפי האגן העמוק עורק (Arteria iliaca interna). זה גדול עורק מתחלק לעורקית pudenda באגן הקטן. זה, בתורו, כולל ענפי קצה רבים ומשובחים יותר, אחד מהם מה שנקרא השופכה עורק (Arteria urethralis), שעובר בסופו של דבר ל שָׁפכָה. הזרימה הוורידית מתרחשת דרך השופכה וָרִיד, אשר בתורו זורם לווריד האגן העמוק (וריד האיליאק הפנימי) דרך הפודנדה הגדולה במקצת.
פונקציה
עבור היבשת, כלומר היכולת להחזיק שתן, רפיון של שלפוחית שתן מצד אחד ושריר הסוגר הפנימי השלם במעבר משלפוחית השתן שָׁפכָה (Musculus sphincter urethrae internus) לעומת זאת נדרשים. הסוגר נתמך גם על ידי חלק מהשרירים רצפת אגן (Musculus sphincter urethrae externus). אם זה רצפת אגן רפוי מדי, כפי שקורה לעתים קרובות לאחר מספר לידות, המטופלת אינה יכולה להחזיק את השתן שלה חוסר שליטה מתרחשת במתח (למשל כאשר צוחקים, עולים במדרגות).
לשופכה אספקת עצבים משלה עם ענפי עצב צמחיים. אלה יוצרים מקלעת עצבים (מקלעת vesicalis) באגן הקטן. על מנת ליזום מיתוג (הטלת שתן), נשלח אות אל מוֹחַ באמצעות עצבים שזה מסוים שלפוחית שתן מילוי קיים, מה שיכול ליצור רושם של דחף להשתין.
מצד השני, מוֹחַ יכול גם להשתמש באות זה בכדי ליזום בכוונה את ריקון ה- שלפוחית שתןזה מוביל למתיחות של שריר שלפוחית השתן (Musculus detrusor vesicae) ו הַרפָּיָה משני הסוגרים שלפוחית השתן. הסוגר הפנימי נשלט על ידי האוטונומי מערכת העצבים ולכן הוא בלתי תלוי ברצון. הסוגר החיצוני נשלט על ידי המרכז מערכת העצבים - ה מוֹחַ - וכך יכול להירגע ללא תלות ברצון. השתן נכנס לשופכה, שמשתמש בכוח המשיכה בכדי להזיז את השתן לכיוון יציאת השתן החיצונית.
מחלות של השופכה
דלקת מפרקים (דלקת בשופכה) היא דלקת בקרום הרירי של השופכה. מבחינים בין זיבה (זִיבָה) ולא זיבה דלקת השתן. הראשון נגרם על ידי החיידק Neisseria gonorrhea, האחרון בעיקר על ידי Chlamydia.
אלו מחלות אופייניות שניתן להעביר באמצעות יחסי מין לא מוגנים. ה דלקת השתן מציג את עצמו עם פריקה מוגלתית, גירוד ו תחושת צריבה בעת מתן שתן. הרופא מבצע מריחה מהשופכה לגילוי החיידק ומעביר אַנְטִיבִּיוֹטִיקָה לטיפול.
מדובר במום מולד שכיח יחסית בשופכה הגברית. בהיפוספדיות השופכה נפתחת בתחתית הפין, באפיספדיות בחלק העליון של הפין. יש לבצע תיקון כירורגי בשנה הראשונה או השנייה לחיים.
מחלה שכיחה מאוד היא דַלֶקֶת שַׁלפּוּחִית הַשֶׁתֶן. זה קורה בעיקר אצל נשים, שכן השופכה קצרה יותר משמעותית במקרה זה. בַּקטֶרִיָה, בעיקר Escherischia coli מהמעי, יכול לעלות ולנדוד דרך השופכה לשלפוחית השתן.
לחולים יש בדרך כלל עלייה דחף להשתין גם כאשר כמות השתן קטנה, כְּאֵב בעת מתן שתן, דם בשתן ובנמוך כאב בטן. הטיפול לפי בחירה הוא טיפול אנטיביוטי בן יום עד שלושה ימים. הסכנות הן מצד אחד התרחשות חוזרת ונשנית של דַלֶקֶת שַׁלפּוּחִית הַשֶׁתֶןלעומת זאת עם מצב הגנה מוחלש בעלייה של חיידקים מעל השופכנים אל תוך אגן כליה ומעליו לדלקת באגן הכליה (pyelonephritis).
להרבה מאוד גברים בגיל העמידה והזקנה יש הגדלה שפירה של ערמונית בלוטה. מאז השופכה של האיש עוברת דרך ערמונית, לחץ והיצרות השופכה (היצרות בשופכה) מתרחשת במהירות. לאחר מכן המטופל סובל מזרם שתן חלש, השתנה תכופה, שתן מגמגם, שתן שיורי וכדרור לאחר הטלת שתן.
הסיבוך הוא שה- ערמונית בלוטה מצמצמת את השופכה עד כדי כך שימור שתן מתרחשת. לחולה יש שלפוחית שתן מאוד מתוחה, אך אינו יכול להשתין כלל בגלל המכשול. הקלה מיידית באמצעות קטטר היא הכרחית בהחלט!
