הַגדָרָה
שֶׁלְאַחַר נִתוּחַ אנמיה הוא ביטוי לאנמיה שמבחינים בו זמן קצר לאחר הניתוח. באופן כללי, מדברים על אנמיה כאשר המוגלובין רמת הגברים יורדת מתחת ל 14 גרם / ד"ל. אצל נשים, המוגלובין הערך לא צריך לרדת מתחת ל 12 גרם / ד"ל.
פרמטר נוסף לאבחון של אנמיה האם ה המטוקריט ערך, המציין את שיעור האדום דם תאים בנפח הדם הכולל. זה אמור להיות 40-54% לגברים ו- 37-47% לנשים. התערבות כירורגית יכולה להחמיר אנמיה חסרת תסמינים קיימת, מכיוון שדימום מתרחש במהלך הניתוח ואבחון תכוף דם דגימות עשויות להיות נחוצות לקראת הניתוח.
ניתוח מהווה נטל על גוף האדם, המתח המושרה עלול להוביל להפרעות דם היווצרות ויכולה גם לגרום לאנמיה לאחר הניתוח בחולים ללא אנמיה לפני הניתוח. הפציעות שנגרמות על ידי הניתוח גורמות לשחרור חומרי שליח המתווכים דלקת ובכך מובילים לתגובה דלקתית. חומרי המסנג'ר המשתחררים ידועים גם בשם שלב אקוטי חלבונים וכוללים, למשל, את פרמטר הדלקת CRP (C-reactive protein), אשר ידוע גם בקרב האוכלוסייה הכללית.
שליחים דלקתיים אלה מאטים את ייצורם של תאי הקדם של כדוריות הדם האדומות (אריתרוציטים) על ידי עיכוב ייצור אריתרופויטין. אריתרופואטין הוא הורמון המיוצר בעיקר ב כליה ומעודד היווצרות דם. בנוסף, השליחים הדלקתיים מפחיתים את ספיגת הברזל דרך המעיים.
ייצור המולקולה המעבירה חמצן על כדוריות הדם האדומות, המוגלובין, דורש ברזל. לכן ספיגת ברזל מופחתת יכולה להוביל ל מחסור בברזל וכך לאנמיה, בין אם בגלל מאגרי ברזל ריקים עוד לפני הניתוח ובין אם בגלל הפרעה ממושכת של הספיגה במעי. ככל שמבצע הוא נרחב יותר, כך משוחררים יותר שליחים דלקתיים. כתוצאה מכך, ניתוח גדול גורם בדרך כלל לאנמיה חמורה יותר לאחר הניתוח מאשר לניתוח קל.
תסמינים וסיבוכים
תסמיני האנמיה שלאחר הניתוח דומים לתסמיני האנמיה שלא אובחנה במהלך הניתוח. חוּלשָׁה, עייפות, קוצר נשימה, הפרעות שינה ו כְּאֵב דומה ל- לֵב התקפה (אנגינה pectoris) הם ביניהם. לאחר ניתוח חולים באנמיה מתקשים יותר להחלים ולעלות על רגליהם בזמן סביר.
ככל שמידת האנמיה גדולה יותר, כך לוקח לגוף להתחדש זמן רב יותר. אנמיה קשה לאחר הניתוח קשורה לשיעור גבוה יותר של מחלות ומוות. אנמיה זמנית ומתונה שלאחר הניתוח שאינה משפיעה על זרימת הדם ומחזור הדם אינה מעלה את שיעורי המחלות והתמותה.
