תדר | אי ספיקה בלבלב

תדר

ההערכה היא כי גברים מושפעים בערך פי שניים מאשר נשים אי ספיקה בלבלב (אי ספיקת לבלב), שיא התדירות כאן הוא בקבוצת הגיל של 45-54 שנים.

טפסים

יש בעצם שתי צורות של אי ספיקה בלבלב (אי ספיקה בלבלב): צורה אנדוקרינית ואקסוקרינית. ניתן להסביר זאת בכך ש הלבלב מבצע שתי פונקציות שונות. ראשית, הוא מייצר את הורמונים אינסולין ו גלוקגון עם כמה מהתאים שלו, החשובים לוויסות דם רמות סוכר.

אם יש הפרעה בייצור באזור התאים האלה, זה ידוע בשם אנדוקריני אי ספיקה בלבלב (אי ספיקת לבלב). מצד שני, הלבלב מייצר גם עיכול אנזימים וביקרבונט, המשתחררים למעי דרך צינור הפרשה. מערכת העיכול אנזימים ואז לפרק עוד יותר את החומרים המזינים שנספגים במעי, כך שניתן יהיה לנצל אותם בצורה מיטבית. ביקרבונט הוא חומר בסיסי האחראי לנטרול חומצת קיבה באוכל מה בטן וגם מבטיח כי מעי דק בעל ערך pH אידיאלי שבו אנזימים מהמעי יכול לעבוד. אם יש הפרעה באזור זה, זה נקרא אי ספיקת לבלב אקסוקרינית (אי ספיקת לבלב) בהתאם לצורת המחלה התסמינים שונים למדי.

אִבחוּן

האבחנה של אי ספיקת לבלב (אי ספיקת לבלב), שנעשית על ידי הרופא המטפל, מבוססת על עמודי אבחון שונים. בכל מקרה, תחילה אמנזה מפורטת, קרי שיחה בין רופא למטופל, שבמהלכה נדונים בפירוט על ההיסטוריה של המחלה והתסמינים הקיימים. אם יתברר החשד לחוסר לבלב, א בדיקה גופנית ויש לבצע כמה בדיקות מעבדה.

ככלל, בדיקות מעבדה אלו קובעות את הריכוז של אנזימים של לבלב בדגימת צואה שנלקחה מהחולה. אנזימים אלה הם אלסטאז וצ'ימוטריפסין. במיוחד האנזים אלסטאז הוא סמן אמין לייצור האנזים הכולל של הלבלב.

אם ריכוז האנזים הזה מצטמצם (<200 מיקרוגרם לכל 100 גרם צואה), סביר להניח שאבחנה של אי ספיקה בלבלב. האנזים כימוטריפסין משקף גם את תפקוד הלבלב, אך הוא פחות מדויק מאשר האנזים אלסטאז. בדיקה זו ידועה גם בשם בדיקת הפלואורסצין דילאוראט והיא משמשת לעתים קרובות מאוד.

תרפים

הטיפול בחוסר לבלב (אי ספיקת לבלב) נועד לחסל את הגורם לנזק הלבלב בכל מקום אפשרי, אך לרוב זה קשה. כל עוד לא ניתן לרפא אי ספיקת לבלב, מטרת הטיפול תמיד צריכה להיות להבטיח עיכול תקין וספיגה של חומרים מזינים, כדי למנוע התדרדרות נוספת של מצב ואולי גם לטפל בצורה האנדוקרינית של אי ספיקת לבלב אינסולין תֶרַפּיָה. מכיוון שהיעדר אנזימי עיכול פירושו שכבר לא ניתן לעבד רכיבי מזון מסוימים, במיוחד שומנים, בצורה טובה במיוחד, יש להקפיד על אכילת דיאטה כמה שיותר דל שומן (לא נטול שומן), זה כבר מייצג הקלה לגוף.

יש להימנע גם מצריכת חומרים מעוררים כגון אלכוהול, שכן אלה תוקפים גם את הלבלב. כמו כן, ייתכן שיהיה צורך לפצות על היעדר ייצור האנזים בלבלב על ידי נטילת תכשירים המכילים אנזים בארוחות. טיפול תחליפי אנזים כזה מומלץ אם המטופל מפריש יותר מ- 15 גרם שומן בצואה מדי יום.

האנזימים מתחלקים לשלוש סוגים:

• עמילאזות לפירוק פחמימות
• ליפאז לפירוק שומנים ו
• פרוטאזות להתדרדרות של חלבונים. באופן עקרוני, כ -30,000 יחידות של ליפאז יש לנקוט בפעילות עם הארוחות כדי לשפר את ספיגת השומן, אך כמובן שהמינון המדויק תלוי במידת החוסר בלבלב ובהרכב המזון: ככל שארוחה יותר שומנית, יש צורך באנזימים רבים יותר. מכיוון שהאנזימים בסביבתם זקוקים לערך pH בסיסי על מנת שיוכלו להשפיע, לעתים יש צורך במעכבי משאבת פרוטון נוספים או חוסמי קולטן H2 כדי להפחית בטן חוּמצָה. משככי כאבים משמשים לחמורים כְּאֵב, והניהול של ויטמינים עשוי גם להיות שימושי. אם כל האפשרויות הללו משולבות בצורה הטובה ביותר, יתכן שיפור ניכר באיכות החיים, גם אם לא ניתן לרפא את המחלה הבסיסית.