אינסטינקטים או כוננים הם נהיגה מולדת בסיסים להתנהגויות מסוימות. התנהגות אינסטינקטיבית מתרחשת מחוץ לשליטה נפשית והיא מוטמעת במרכז מערכת העצבים באמצעות רפלקס, לדוגמה. אצל בני האדם, הסדר המולד של האינסטינקטים כפוף לסדר החברתי.
מהם האינסטינקטים?
התנהגות אינסטינקטיבית מתרחשת מחוץ לשליטה נפשית והיא מוטמעת במרכז מערכת העצבים באמצעות רפלקס, לדוגמה. אינסטינקטים נקראים גם כוננים טבעיים. הם לא נלמדים, אלא מולדים. הם כונן פנימי בסיסים להתנהגויות סטריאוטיפיות ונוקשות שמתנהלות ללא שליטה משתקפת. ניתן לראות התנהגויות אלה בעיקר אצל בעלי חיים. אך גם בני אדם פועלים לעיתים באופן ספונטני וללא השתקפות על בסיס "הרגשה" מסוימת. אוטו פון קלינברג מכנה רק דפוסי התנהגות דפוסים אינסטינקטיביים, המתרחשים בבני אדם מכל תרבות, אינם תלויים בהטבעה ויש להם עיגון פיזיולוגי או ביוכימי באורגניזם. התנהגות אינסטינקטיבית משמעותה אפוא דפוסי התנהגות שבני אדם מציגים מחוץ למחשבה מודעת. התנהגות אינסטינקטיבית מופעלת על ידי גירוי תפיסתי ספציפי, המכונה גם גירוי מפתח. עם תורת הכונן, הפסיכולוגיה מניחה כוננים מולדים וצרכים בסיסיים של בני אדם. בהקשר זה, מושג אינסטינקט ההישרדות ממלא תפקיד מוגבר.
פונקציה ומשימה
ציפורים נודדות נמשכות לדרום. דבורים נמשכות אוטומטית לבניית חלת דבש. דפוסי התנהגות אלו הם תוכניות התנהגותיות של אינסטינקט שלא ניתן לטעות. אצל בעלי חיים ניתן לראות סיבה פנימית שגורמת להם לחפש מצבים מסוימים כמניע להתנהגות אינסטינקטיבית. קשר זה נקרא גם התנהגות תיאבון. על פי התנהגות תיאבון זו, בעלי חיים מציגים דפוסי התנהגות סטריאוטיפיים, הנקראים תגובות אינסטינקט. לדוגמא, אם התנהגות התיאבון גורמת להם לחפש אתר קינון, הם יתחילו בקינון ברגע שהם ימצאו אתר קינון. תהליכי ההתנהגות של האינסטינקט מוטבעים ב מערכת העצבים. זה נכון גם לגבי התנהגות אינסטינקט אצל בני אדם. כל התנהגות אינסטינקט מורכבת מתנועות אינסטינקט אינדיבידואליות. האדם מרגיש את האינסטינקט שלו בתור דחף לא רצוני או נטייה מיידית לעשות משהו ספציפי. אי שקט פנימי נכנס פנימה. הגוף שולט בתנועות היצר האינדיבידואליות. כל עוד נכונות הגוף לפעול קיימת, יכולים להתרחש רצפי התנהגות רפלקסיביים. תוכנית הגירוי-רפלקס של האדם היא אם כן במידה רבה מולדת ואינסטינקטיבית. הגוף מונע באופן אוטומטי סכנה. מוּטבָּע רפלקס מסוג זה נקראים גם רפלקסים ללא מיזוג. לדוגמא, כאשר בני אדם תופסים אובייקט טיסה ישירות אליהם, הם מגנים באופן אינסטינקטיבי על ראשיהם. רפלקס אינסטינקטיבי זה אינו תלוי בתודעתו ותואם לתגובה אוטומטית של ה מוֹחַ לגירוי סכנה מסוים. אינסטינקטים ורפלקסים אינסטינקטיביים ללא תנאי משתלבים כתוצאה מכך במערכת העצבים האנושית. דוגמאות נוספות הן צריכת מזון, נשימה או התעטשות. עם זאת, בני אדם מפתחים רפלקסים מותנים במהלך חייהם. זה אומר שהם מסוגלים למידה ולרכוש רפלקסים חדשים במגע עם סביבתם. זה מה שמבדיל בני אדם מחרקים. התנהגותם האינסטינקטיבית נותרה ללא השפעה על למידה התנהגות לאורך החיים. על בסיס שלהם למידה התנהגות, בני אדם יכולים אפילו לשבור את ההרגל של פעולות אינסטינקטיביות מסוימות. הסדר הנתון לאינסטינקטים שלהם כפוף לפיכך לסדר חברתי במהלך החיים. במצבים מסוכנים, למשל, אנשים חשים אי שקט פנימי בדמות מירוץ לֵב והזעה, שלמעשה רוצה לעורר את דחף הטיסה. עם זאת, אדם בוגר בדרך כלל מתנגד לדחף הטיסה הזה. ההתנהגות האינסטינקטיבית מדוכאת אם כן כרצונה. לעומת זאת, בתקופת הינקות אנשים מבצעים פעולות אינסטינקטיביות לעיתים קרובות. הם יונקים אינסטינקטיבית לחזה של אמם, למשל. לגעת בתינוק פה עם אצבע מעורר רפלקס מוצץ. התנהגות זו מולדת ומתרחשת כחלק מיצר ההישרדות. אף על פי שהתנהגויות אינסטינקטיביות רבות כבר אבדו בבגרותן, יש מדענים שמניחים שבין היתר תוקפנות וחתירה לדרגה הם אינסטינקטים אנושיים. החלטות רבות אינן יכולות להיות עוד החלטות מודעות, אלא פעולות יצריות. עם זאת, תיאוריה זו שנויה במחלוקת רבה ויש תוצאות המאתרות את הגורם להתנהגות זו באלמנטים תרבותיים חברתיים. לפיכך, קשה להבחין במדויק בין יצרים להתנהגות נלמדת. בעיקר, זה כנראה יחסי גומלין.
מחלות ומחלות
האינסטינקטים והדחפים של האדם ממלאים תפקיד מוגבר ביחס לפסיכואנליזה. כמתואר, האדם מדכא התנהגויות אינסטינקטיביות מסוימות לטובת הסדר החברתי. הוא מדכא בהתנדבות על בסיס דחפים פנימיים, למשל, האינסטינקט האלים שלו והיצר המיני הבלתי מרוסן שלו, כי אחרת הוא לא יכול היה לחיות בחברה. עם זאת, דיכוי כונן יכול להתרחש גם באופן לא רצוני. על פי התיאוריות של פרויד, דיכוי לא רצוני של כוננים מסוימים הוא הגורם השכיח ביותר ל מחלת נפש. למשל, נוירוזה, לדברי פרויד, כמעט תמיד נאמרת כתוצאה מוויתור מוטל על כוננים. לפיכך, נאמר כי נוירוזה נעוצה בהתפתחות מינית לקויה שאילצה את הילד לדכא את רצונות הכוח והרגשות שלו. רצונות הכונן היו מודחקים לפיכך אל הלא מודע ויצא משליטה עוֹפֶרֶת לסטייה מהמטרה המקורית ויצירת דפוסי התנהגות נוירוטיים. כוננים יכולים לפיכך לא להראות את עצמם בגלוי בתהליך המתואר, אלא להישאר יעילים התנהגותית ולחפש סיפוקים תחליפיים. אולם בינתיים רבות מהתיאוריות של פרויד ספגו ביקורת קשה.
