אינטראקציות
אינטראקציות של אספירין®, כלומר אינטראקציות עם תרופות אחרות, נובעות מהתחרות על הובלה חלבונים ב דם. זה חל במיוחד על תרופות אלו, כמו אספירין®, מועברים ליעד בעיקר על ידי קשירה לכאלה חלבונים ב דם: דוגמאות כוללות תרופות נגד סוכרת דרך הפה (תרופות נגד סוכרת mellitus, הנפוצים ביותר הם מה שמכונה סולפונילוריאה (למשל יוגלוקון) ו מטפורמין (לְמָשָׁל
גלוקופג) ותרופות נוגדות קרישה דרך הפה (כלומר תרופות המעכבות דם קרישה כמו שמות מסחריים Phenprocoumon ו- Warfarin: Marcumar ו- Coumadin). אם, למשל, אספירין® ומרקומאר נלקחים בו זמנית, מרקומאר מחויב להובלה חלבונים במידה פחותה והרמות האפקטיביות בדם עולות - ללא התאמת מינון מקביל, קיים סיכון לדימום בגלל מנת יתר של Marcumar. כנ"ל לגבי חולי סוכרת, אשר אם הם נלקחים במקביל לאספירין®, הם נושאים את הסיכון להיפוגליקמיה קטלנית (היפוגליקמיה). נטילת אספירין® יחד עם גלוקוקורטיקואידים (לְמָשָׁל קורטיזוןמגביר את ההשפעה המזיקה של אספירין® על בטן בטנה.
התוויות נגד
אסור ליטול אספירין® בשליש האחרון (שליש) הֵרָיוֹן בגלל פרוסטגלנדינים שנוצרו על ידי cyclooxygenase יש צורך, בין היתר, כדי לשמור על מה שמכונה Ductus Arteriosus Botalli של הילד שטרם נולד. עיכוב סינתזת הפרוסטגלנדין יוביל לסגירתו בטרם עת עם השלכות קטלניות על הילד. (Ductus Arteriosus Botalli הוא קשר וסקולרי בין עורקי הריאה שמקורם ב חדר ימין, הנקרא רפואית truncus pulmonalis, והעיקרי עורק של הגוף, אבי העורקים.
מה שנקרא shunt מייצג אפוא קצר חשמלי בכלי הדם: הדם נשאב ישירות מימין לֵב למחזור הגוף, עוקף את התינוק ריאות, שעדיין אינו נדרש ומסוגל להחליף גז. רק בלידה הזרימה הפוכה וצינור הבוטאלי נסגר בגלל חומרי מסנג'ר שונים ושינויים בלחץ אצל הילד. לֵב. אצל מבוגרים, הקשר כלי הדם הראשוני עדיין נשמר כ- רקמת חיבור הלהקה, המכונה רפואית ligamentum arteriosum): אם ה- Ductus Botalli אינו נסגר, משתמשים במעכבי cyclooxygenase לדיכוי היווצרות פרוסטגלנדינים אחראי לחוסר הסגר.
התווית נגד נוספת לאספירין® היא לא ספציפית ופסיכולוגית כְּאֵב. אם נוטלים אותם באופן קבוע, במיוחד במינונים גבוהים יותר, תופעות הלוואי הלא רצויות שולטות וקיים סיכון להצטברות התרופה בתאי ה בטן בטנה, למשל. אסור להשתמש באספירין® בילדים באופן כללי, שכן קיים סיכון לתופעת לוואי נדירה אך מסוכנת מאוד - תסמונת ריי (ראו להלן). במקרה של הפרעות תפקודיות קשות של כליה or כבד, יש להפחית את המינון כך שהפרשת אספירין® לאחר חילוף החומרים בכבד מתרחשת בעיקר דרך כליה. אסור לתת אספירין® גם במקרים של סיכון מוגבר לדימום (המחלות הגורמות לכך נקראות מבחינה רפואית דיאתזה דימומית) בגלל השפעתו המורגי; דוגמאות למחלות כאלה הן המופיליה, מבוסס על מום בגורם קרישת הדם 8) או תסמונת פון וילברנד (מום גנטי בגורם פון וילברנד, שחשוב להמוסטזיס ונדרש מכמות הטסיות להיקשר זו לזו ולסגור פגום כלי דם)
כל המאמרים בסדרה זו:
