אורן

מבוא

הלסת העליונה והתחתונה שייכות ללסת האנושית. בזמן ש לסת תחתונה היא עצם אחת, לסת עליונה שייך לפנים הגרמיות גולגולת.

חלק גרמי

הלסת נוצרת מה לסת תחתונה עצם (הלסת התחתונה) ואת לסת עליונה עצם (מקסילה). ה לסת תחתונה עצם (הלסת התחתונה) מורכבת מגוף (corpus mandibulae) ומסגרת (ramus mandibularis). הגוף מחולק לבסיס ולחלק מכתשי (pars alveolaris), המכיל את 18 שיני הלסת התחתונה.

המסגרת (ramus mandibularis) מחולקת לשתי הרחבות, תהליך הקורונואיד ותהליך הקונדילר, שמתמזג ל המפרק הזמני (Art. Temporomandibulris). הגוף ומסגרת הלסת התחתונה יוצרים יחד את זווית הלסת התחתונה (Angulus mandibularis).

זווית זו משתנה מ -150 מעלות אצל היילוד במהלך החיים ואז הופכת קטנה יותר ויותר. בבגרות זה 120-130 מעלות ובזקנה הוא עולה שוב לכ -140 מעלות. שינוי זה נובע משינוי בגודל הגוף (corpus mandibulae) והוא תלוי במספר או בצורה ובנוכחות השיניים. ה לסת עליונה העצם (מקסילה) מחולקת לגוף (corpus maxillae), התהליך הקדמי (התהליך הקדמי), התהליך הזיגומטי, התהליך הפלאטלי (תהליך הפלאטין) ותהליך הלועולרי (התהליך המכתשי) בו 16 שיני הלסת העליונה נמצאים.

המפרק הזמני

המפרק הזמני (Articulatio temporomandibularis) נוצר על ידי התהליך המפרקי (Processus condylaris) של הלסת התחתונה (Mandibula), עליו ראש של המפרק (Caput mandibularis) שוכב, ושקע (Fossa mandibularis) של העצם הטמפורלית (Os temporalis), שנמצא ישירות מול החיצוני תעלת השמע (Meatus acusticus externus). המקום ראש הוא בעל צורה גלילית ומכוסה במפרק סָחוּס בחזית. בשל צורתו, הוא מכונה לעתים קרובות גליל הלסת.

בין שני השותפים המשותפים הללו טמון דיסק משותף קעור, פיברוקרטילגינאי בעובי 3-4 מ"מ (Discus articularis), שהוא דק למדי באמצע ועולה בעובי לכיוון הקצוות. זה התמזג מכל הצדדים עם השכבה החיצונית של כמוסה משותפת (ממברנה פיברוזה) ומחלק המפרק הזמני לשני חדרים מונחים על גבי זה. הוא משמש כשקע הזזה, יושב על ראש של המפרק הזמני (caput mandibularis) ועובר קדימה איתו כאשר ה- פה פתוח.

אל האני כמוסה משותפת (Capsula articularis) של המפרק הזמני מורכב משתי שכבות. הקרום הסינוביאליס כשכבה הפנימית, המצפה את כל המשטחים הפנימיים למעט מפרק סָחוּס והדיסקוס, והקרום הסינוביאליס כשכבה החיצונית, הנמצאת בקצה הקדמי של גיבנת המפרק (tuberculum articulare), מוחלים באופן פנימי וחיצוני על קצוות שקע המפרק (fossa articular), בחלק האחורי אזור התפר של העצם הזמנית והעצם העורפית (sutura tympanosquamosa) ומתחת לחלק העליון של צוואר של הלסת (collum mandibulare). שלוש רצועות מחוץ ל כמוסה משותפת לחזק את המפרק הזמני.

הרצועות החיצוניות והפנימיות (רצועות רוחביות ומדיאליות), אשר עוברות לאורך קפסולת המפרק מהצד החיצוני והפנימי של הקשת הזיגומטית (Arcus zygomaticus) לאחור בזווית אל הזמנית צוואר (מנדבולות קולום). הרצועה הספנומנדיבולרית עוברת מעמוד השדרה הספנואידי (Spina ossis sphenoidalis) אל המשטח הפנימי של עצם הלסת (Lingula mandibulae). האחרון מבין שלוש הלהקות הוא הלהקה של תהליך העט (Ligamentum stylomandibulare), העובר מתהליך העט (Processus styloideus) לקצה האחורי של זווית הלסת התחתונה (Angulus mandibulae).

המפרק הזמני הוא מפרק מיוחד מכיוון שצד ימין ושמאל תמיד עובדים יחד. שני הצדדים מחוברים באמצעות הלסת התחתונה ותמיד מפעילים כוחות בו זמנית. תפקידו של המפרק הזמני הוא בעיקר לחבר את הלסת התחתונה עם העצם הזמנית של גולגולת.

זה מאפשר את תנועת הלעיסה. ישנן 3 תנועות עיקריות. כשמניעים את הלסת התחתונה קדימה ואחורה, שניהם המפרקים להתנהג בקנה אחד.

כך גם כשפותחים וסוגרים את פה. עם זאת, אם מבוצעות תנועות שחיקה, כלומר תנועות מעגליות בכל הממדים (ימין ושמאל, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה), המפרקים לנוע בצורה לא סימטרית. זה אפשרי רק בזכות האנטומיה המשותפת.

המפרק מורכב משקע, ראש מפרק וקפסולת המפרק. הפוסה מנדיבולריס הוא השקע (חלל אליו מבצבץ הראש). הוא ממוקם על גולגולת עֶצֶם.

קדמה לו גיבנת קטנה (שחפת מפרקית). זה מונע מראש המפרק לקפוץ מהבור מהר מדי ולגרום ל צַפֶּדֶת (פה כבר לא יכול להיות סגור). בין הקונדיל, הנמצא בתהליך המפרקי של הלסת התחתונה, לבין האצטבולום, ישנו דיסק המפרק, סָחוּס שמאפשר את החלקת הקונדיל באצטבולום. אם הסחוס הזה נשחק עם הגיל, כְּאֵב יכול להתרחש, כמו אצל אחרים המפרקים. יחד עם שלוש רצועות גדולות, כמוסת המפרק מבטיחה את יציבות המפרקים.