אורך
אל האני מעי דק הוא איבר פעיל מאוד בתנועה ולכן אין לו אורך קבוע. בהתאם למצב ההתכווצות, מעי דק אורכו 3.5 עד 6 מטרים, כאשר החלקים האינדיבידואליים הם בגודל שונה. החלק הקטן ביותר של מעי דק האם ה תריסריון, הסמוך ישירות ל בטן.
זה מודד 24-30 ס"מ בממוצע. ה תריסריון אחריו הג'ג'ונום, שגודלו 2.5 מטר במצב רגוע. החלק האחרון לפני המעבר למעי הגס הוא האיילום שאורכו כ -3.5 מטר. אלה ערכים סטנדרטיים שיכולים להשתנות מאדם לאדם, ואין גבול אנטומי ברור בין המעי הגס.
קיר המעי הדק
- מבפנים דופן המעי הדק מרופדת על ידי קרום רירי (טוניקה) רירית), המחולק לשלוש שכבות משנה. השכבה העליונה היא רקמת כיסוי (Lamina epithelialis mucosae). ברקמת כיסוי זו מוטבעים תאים מיוחדים (תאי גביעים) אשר מתמלאים בריר אותם הם משחררים מעת לעת למעי ובכך מבטיחים את יכולת הגלישה של המעי.
שכבות המשנה הבאות הן א רקמת חיבור שכבה משתנה (lamina propria mucosae), ואחריה שכבת שרירים אוטולוגית מאוד צרה (lamina muscularis mucosae), שיכולה לשנות את ההקלה של רירית.
- אחריה שכבה משתנה רופפת (Tela submucosa), המורכבת מ רקמת חיבור ובו רשת צפופה של דם ו לִימפָה כלי ריצות, כמו גם א סיבים עצביים מקלעת הנקראת מקלעת תת מקוקוס (מקלעת מייסן). מקלעת עצבים זו מייצגת את מה שמכונה אנטריק מערכת העצבים ומעצבנת את המעי ללא תלות במערכת העצבים המרכזית תריסריון, שכבה זו מכילה גם את מה שמכונה בלוטות ברונר (Glandulae interstinales), המייצרות שונות אנזימים וריר אלקליין שמסוגל לנטרל בטן חוּמצָה. השכבה הבאה של שריר המעי (tunica muscularis) מחולקת לשתי שכבות משנה, שסיביהן עוברים לכיוונים שונים: תחילה שכבה מעגלית פנימית ומפותחת מאוד (שכבה מעגלית) ואחר כך שכבה אורכית חיצונית (שכבה אורכית).
בין טבעת זו לשכבת השריר האורכית עוברת רשת של סיבי עצב, מקלעת המעי הגס (מקלעת אורבך), אשר מעצבנת (מגרה) שכבות שרירים אלה. שריר זה אחראי לתנועה דמוית הגל של המעי (תנועה פריסטלטית).
- זה ואחריו שוב רקמת חיבור שכבת תזוזה (Tela subserosa).
- הסוף הוא ציפוי של צפק שמרפד את כל האיברים. ציפוי זה נקרא גם טוניקה סרוזה.
