אוסטאוסרקומה

כל המידע שניתן כאן הוא בעל אופי כללי בלבד, טיפול בגידול שייך תמיד לידי אונקולוג מנוסה!

שמות נוספים

סרקומת עצם, סרקומה אוסטאוגנית

הַגדָרָה

אוסטאוסרקומה היא ממאירה גידול בעצמות השייך לקבוצת גידולים ממאירים (= ממאירים) בעיקר אוסטאוגניים. סקרים סטטיסטיים מראים כי אוסטאוסרקומה היא הממאירה השכיחה ביותר גידול בעצמות. בנוסף ניתן היה לקבוע עלייה בשכיחות המחלה בגיל הגדילה, אך גם מבוגרים יכולים לחלות במחלה.

אוסטאוסרקומות נוטות להיווצר גרור בשלב מוקדם. לגבי לוקליזציה של אוסטאוסרקומה נמצא כי צמיחה המפרקים של צינורי ארוך עצמות, כגון אולנה ורדיוס, מושפעים בדרך כלל. עמוד השדרה של הברך (= 50% מכלל האוסטאוסרקומות) והירך המפרקים וכו '

עלול גם להיות מושפע. במהלך בדיקות רקמות (= בדיקות היסטולוגיות) התברר כי אוסטאוסרקומות מורכבות כביכול תאים היוצרים עצם פולימורפיים ו. אוסטאוסרקומות הן - כאמור לעיל - גידולים ממאירים: ישנן תת-קבוצות שונות של אוסטאוסרקומה.

בהתאם למיקומם או מוצאם, ניתן למצוא את הדברים הבאים: במהלך בדיקות היסטולוגיות נקבע כי במקרה של מחלה קיימת באוסטאוסרקומה קיימים תאי עצם אשר אינם יכולים לייצר עוד את חומר העצם הבסיסי (עצם סידן). לתאים סרטניים כביכול כאלה יש את התכונה להתפשט. הם לא מכבדים את גבולות התא.

כפי שכבר הוזכר בהגדרה, אוסטאוסרקומות מתרחשות באופן מועד בשסע הצמיחה. כ- 50% מכלל האוסטאוסרקומות המאובחנות ממוקמות באזור ה מפרק הברך. לוקליזציות אחרות יכולות להיות: אולנה, רדיוס, מפרק ירך, עמוד שדרה, ... אוסטאוסרקומות נוטות להיות גרורות.

ההיווצרות של גרור (= התיישבות באזורים אחרים בגוף עם תאי גידול) שכיחה במיוחד באזור ה ריאות או ב לִימפָה צמתים. הקולוניזציה של לִימפָה צמתים הוא הרבה פחות שכיח. אם המחלה מתגלה מספיק מוקדם, ניתן למנוע גרורות.

התסמינים בשלב המוקדם של המחלה אינם מלמדים בהתחלה, אך בשל צמיחה רדיקלית של אוסטאוסרקומה, תסמינים כגון (חמורים) כְּאֵב ונפיחות מופיעה. יש להבדיל בין תסמינים אלה אבחנה מבדלת. לעתים קרובות, החשד הראשון הוא שמדובר בדלקת בעצם (osteomyelitis).

קרני רנטגן ניתן לבצע בדיקות כדי לבצע אבחנה. בנוסף, אפשרי גרור ניתן לזהות על ידי תלת-פאזי סקרטיגרפיה. הליך אבחון זה משמש במיוחד לבדיקת ההצלחה לאחר כימותרפיה או לבדיקות מעקב (אי הכללת הישנות).

CT משמש גם לעיתים קרובות. בעזרת CT ניתן להעריך את מידת הגידול. במיוחד אחרי כימותרפיה, אנגיוגרפיה (= קרני רנטגן הדמיה אבחונית של (דם) כלי לאחר הזרקה של קרני רנטגן מדיום ניגוד) ניתן לבצע גם.

כדי לקבוע אם הגידול ממאיר או לא, מסירים רקמה ונבדקים ב ביופסיה. הטיפול מחולק בדרך כלל לשני שלבים: טיפול דו-פאזי זה מגדיל משמעותית את הפרוגנוזה של המטופל. בטיפול כירורגי באופן בלעדי, ההסתברות להחלמה הייתה (בלבד) 20%.

בחלק המקביל תידון בפירוט רב יותר על צורת הטיפול. נכון לעכשיו עדיין לא ברור אילו גורמים מעודדים התרחשות של אוסטאוסרקומה. כמו כמעט בכל שאר גידולי העצם, יש חשד שגורמים הורמונליים וקשרי גדילה הם הגורמים המפעילים.

לעיתים רחוקות מתפתח אוסטאוסרקומה מחלת פאג'ט, או אחר כך רדיותרפיה or כימותרפיה של מחלה קיימת אחרת. עם זאת, סקרים סטטיסטיים הראו עלייה בסבירות להתפתחות אוסטאוסרקומה בעקבות רטינובלסטומה (גידול בעין אצל ילדים). לא ניתן לנסח את הפרוגנוזה באופן כללי.

הפרוגנוזה לאוסטאוסרקומה תלויה תמיד בגורמים בודדים רבים, כגון זמן האבחון, גודל הגידול הראשוני, לוקליזציה, גרורות, תגובה לכימותרפיה, היקף הסרת הגידול וכו '. עם זאת ניתן לומר כי הישרדות של חמש שנים. ניתן להשיג שיעור של כ 60% באמצעות צורת הטיפול המתוקנת (ראה לעיל).

• הסרקומה האוסטאוגנית שמקורה בעצם.
• אוסטאוסרקומות עם נטייה להפרדה או היווצרות רקמת אוסטאואיד (= אוסטאואידסקרום)
• הטיפול הכימותרפי
• הסרת הניתוח של הגידול