אוסטאוכונדרוזיס dissecans היא תמונה קלינית המתוארת על ידי העצם נֶמֶק (La T. : אוסטונקרוזיס) במשטח מפרק ספציפי. במהלך המחלה הנוסף, אוסטונקרוזיס דיסקנים מלווים בפיצול של שברי מפרקים.
השבר המנותק נקרא גם "עכבר משותף" או "חוסר שביעות רצון משותף". הברך היא אתר בעל נטייה גבוהה במיוחד (רגישים) אוסטאוכונדרוזיס דיסקנים. מיקומים אחרים כגון הגפיים העליונות (מפרק המרפק) או כף הרגל (קרסול מפרק) עלול להתרחש גם. ופתיתי סחוס
לגרום
למרות ההתקדמות הרפואית של ימינו, הגורמים המדויקים עומדים בבסיסם אוסטאוכונדרוזיס הדיסקנים עדיין לא ברורים ולא מוגדרים בפירוט. עם זאת, קיימת הסכמה כללית כי הסיבה השכיחה ביותר היא העמסת יתר על מפרק הברך; למשל, באמצעות ספורט תחרותי. זה תואם את העובדה שזה בעיקר ילדים או מתבגרים שנפגעים.
אחרי הכל, דווקא בגיל צעיר מתחיל השלב הספורטיבי של הספורט התחרותי, מה שעלול להוביל במהירות לעומס מכני כרוני. תמונה קלינית זו מתרחשת לעיתים קרובות בסוף שלב הצמיחה. זה מרמז על כך שילדים מושפעים לעתים קרובות מאוד.
באופן עקרוני הברך היא מבנה אנטומי הנתון ללחץ קיצוני, שכן הוא חשוף כמעט לכל ענפי ספורט למעט שחיה, לחץ או משיכה. סחוס ונזק לעצם וכן מניסקוס קרוע ורצועות צולבות אינן טיפוסיות. בנוסף לעומס מכני, זרימה לקויה או אירועים טראומטיים (שברים, דחיסות וכו ')
יכול להיות גם טריגר לעצם נֶמֶק עם אי שביעות רצון משותפת. ה מפרק הברך רגיש במיוחד ל ניתוק של אוסטאוכונדרוזיס בקונדיליות הירך המדיאליות (lat. femur: ירך עצם, lat. קונדילים: תהליך משותף).
אצטדיונים
ניתן לחלק את מהלך המחלה לארבעה שלבים רצופים. חומרת התמונה הקלינית עולה אפוא עם השלבים.
- בשלב הראשון, עצם נֶמֶק הוא תת-קונדראלי (מתחת ל סָחוּס) והסחוס עדיין לא מעורב.
- בשלב 2 ניתן לראות תיחום בין רקמת עצם בריאה וחולה (= תיחום). זה מלווה בריכוך של כמוסה משותפת וגבול טרשתי.
- בשלב השלישי הנזק מתקדם עד כדי כך שמשבר מפרק משתחרר ממיטת המפרק, שכעת יש לו מקום פנוי בנוזל המפרק של חלל המפרק.
- בשלב הרביעי "עכבר משותף" זה גורם כעת לפגם במפרק.
