אִבחוּן
האבחנה צריכה להתחיל תמיד באנמנזה מפורטת ויסודית (נטילת המטופל) היסטוריה רפואית). במקרה של תלונות הפוגעות במערכת העיכול, אנמנסיס נסיעות (שאלה לגבי שהות בחו"ל) שימושית גם כן. א בדיקה גופנית לאחר מכן יכול לספק מידע רב ערך אודות המחלה הבסיסית ולהחליט אילו בדיקות ואמצעים נוספים ניתן להוסיף בצורה מועילה לאחר מכן.
שרפרפים שונים ו דם בדיקות יכולות לאשר או להפריך את האבחנה המתאימה. אם דולף קרבים יש חשד לתסמונת, תחילה ניתן לבצע בדיקת צואה. מצד אחד, נוכחות של מעיים פתוגניים (גורמים למחלות) חיידקים כמו Clostridium difficile, שיגלה וכו '.
נבדק. מצד שני, בדיקה של המיקרוביום במעי ("פלורת מעיים") מתרחש. כאן היחס בין המעי השונה חיידקים נקבע, כלומר האם יש מספיק סוגים "טובים / בריאים" בקטריה.
בנוסף, אם יש חשד לחוסר סובלנות למזון, יש לבצע בדיקות ממוקדות מתאימות, למשל H2-לקטוז בדיקת נשימה במקרה של אי סבילות ללקטוז. אם יש אינדיקציות לתהליך דלקתי בסיסי במעי, קלפרוטקטין בצואה יכול להיות שימושי כסמן. דם בדיקות עבור מה שמכונה "פרמטרים דלקתיים" כגון CRP (חלבון C- תגובתי), מספר לויקוציטים או BKSG (קצב שקיעת תאי דם) יכולות להועיל.
בדיקה ספציפית לחדירות מעיים מוגברת היא לקטולוז בדיקת מניטול. הבסיס לבדיקה זו הוא ששני הסוכרים אינם עוברים חילוף חומרים ולכן ניתן למדוד אותם ללא שינוי בשתן של אנשים בריאים. בעוד המניטול נספג דרך התאים, לקטולוז נספג בצורה תאית, כלומר בין התאים.
ב- Leaky מעי תסמונת, בעיקר רצועות המסוף מושפעות ומגבילות את התחבורה בין התאים. לָכֵן, לקטולוז מופיע יותר בשתן של אנשים מושפעים מאשר במניטול. מכסת הלקטולוז והמניטול בשתן לאחר שתיית תמיסה המכילה את שני החומרים משמעותית אפוא להפרעה של חדירות המעי. בנוסף ניתן לקבוע גם אימונוגלובולין A המופרש בצואה. הוא מיוצר על ידי תאי הפלזמה במעי ואחראי בעיקר על ההגנה על משטחי הרירית. יש לבצע את כל הבדיקות הנ"ל בכל האמצעים בהתאם לתסמינים ולאחר התייעצות עם רופא בדבר הצורך.
