אבחון שקופיות | זיהום ה- HIV

אבחון שקופיות

בדיקת HIV מתבצעת בתכנית דו-שלבית - תחילה מבוצעת בדיקת סקר המאושרת בבדיקה מאשרת. בדיקת הסקר היא פרוצדורה אימונולוגית - מה שמכונה בדיקת ELISA. ספֵּצִיפִי נוגדנים יכול לקשור את האנטיגן של מעטפת הנגיף.

קשר זה יכול להימדד אנזימטית או על ידי פלואורסצנטי. אם בדיקת ELISA חיובית, מבוצעת בדיקת Western Blot לצורך אישור. ביצועי המבחן מורכבים מעט יותר.

קצת HIV חלבונים מועברים לקרום מיוחד. אז ה דם של המטופל מתווסף - אם נוגדנים נגד HIV קיימים, הם נקשרים ל חלבונים של הממברנה. בנוסף, כתם מערבי מאפשר גם הבחנה בין HIV 1 ל- HIV 2.

בדיקת ELISA חיובית ובדיקת כתם מערבי מאפשרת אבחון של זיהום ב- HIV. אם בדיקת ELISA צריכה להיות חיובית, אך לא ניתן לאשר זאת על ידי הליך כתם מערבי, מבוצעת PCR. PCR (תגובת שרשרת פולימראז) מגביר את ה- RNA של ה- וירוסים ויכול לזהות בדיוק רב אם קיים זיהום ב- HIV ומה ריכוז הנגיפים.

עם זאת, מכיוון שהליך זה יקר מאוד, הוא משמש רק לשאלות לא מדויקות. על מנת לאבחן זיהום ב- HIV, יותר מאחד בדיקת HIV תמיד צריך להתבצע. בדרך כלל משתמשים ב ELISA ובנוהל כתם מערבי למטרה זו.

הם יכולים לזהות זיהום ב- HIV בסבירות גבוהה מאוד. עם זאת, קיים פער אבחנתי - בשבועות הראשונים לזיהום הגוף עדיין לא ייצר נוגדנים נגד נגיף ה- HIV. אולם ללא נוגדנים אלו הבדיקה שלילית.

מסיבה זו, אם קיים חשד חזק לזיהום ב- HIV, יש לחזור על הבדיקה לאחר מספר שבועות. לכל היותר לאחר 12 שבועות, זיהום מתגלה כחיובי, כך שיש לכוון אליו חזרה בתקופה זו. אם התוצאות אינן ברורות, ניתן לבצע PCR בנוסף להליך ELISA ו- Western blot.

זוהי שיטת זיהוי מדויקת מאוד שיכולה לספק תוצאה אמינה. ניתן לבצע את הבדיקה המהירה גם על ידי שכבים באופן עצמאי בבית. בדומה לשיטות האחרות, הבדיקה מגלה נוגדנים כנגד HIV. עם זאת, יש לציין כי ניתן לשלול זיהום ב- HIV רק 12 שבועות לאחר החשיפה, מכיוון שהגוף זקוק לזמן לייצור הנוגדנים.

לביצוע הבדיקה, דם חייבים לצייר תחילה. ניתן לקחת זאת מה- קְצֵה אֶצבָּעוֹת או תנוך האוזן. אז ה דם מוכנס למבחן המהיר והמתין כ- 15 - 30 דקות.

אם בדיקה זו חיובית, עליך להתייעץ עם רופא אשר אמור לבצע בדיקה נוספת בדיקת HIV כדי לאשר את התוצאה. אם התוצאה שלילית, מומלץ לחזור על הבדיקה לאחר מספר שבועות כדי להיות בטוחים. אם יש ספק, מומלץ גם לפנות לרופא.

זיהום ב- HIV עדיין לא ניתן לריפוי. עם זאת, זה לא גזר דין מוות מיידי. התרופות המשתפרות כל הזמן שומרות ומשפרות את איכות החיים באופן משמעותי.

אלה מסוכמים תחת המונח טיפול אנטי-טרו-ויראלי, כלומר טיפול המכוון במיוחד להתנהגות ספציפית של סוג זה של נגיף. יש כיום מגוון שלם של גורמים שונים שתוקפים בנקודות שונות במחזור החיים של נגיף. לדוגמא, חדירת ה וירוסים לתוך תא ה- T ניתן לדכא.

בדרך כלל משלבים לפחות שלושה סוכנים שונים. זה נקרא טיפול אנטי-טרו-ויראלי פעיל מאוד (HAART). בעזרת צורת טיפול זו, תוחלת חיים תקינה אפשרית כעת אם הטיפול מתחיל מוקדם מספיק.

עם זאת, התרופות היעילות ביותר גורמות לתופעות לוואי רבות. בהתאם לחומר הפעיל, למשל, ייתכנו הפרעות בחילוף החומרים, עצבים או היווצרות דם. מכיוון שיש ליטול את התרופות לצמיתות, חשוב לשקול את תופעות הלוואי כנגד יעילותן כדי למצוא את הטיפול האישי הטוב ביותר.

יעילות נבדקת באופן קבוע. שוב, מספר תאי ה- T, אך גם כמות ה- וירוסים בדם משחק תפקיד. תמיד יש לטפל בזיהום ב- HIV, אחרת ה המערכת החיסונית נהרס.

ישנם מספר רב של תרופות שונות המעכבות שכפול ויראלי ומשפיעות לטובה על מהלך המחלה. ישנם חמש סוגים חשובים של חומרים בטיפול ב- HIV: מעכבי טרנסקריפטאז הפוך של נוקלאוזיד (למשל למביודין, אבקביר, אמטריציטאבין) מעכבי טרנסקריפטאז הפוך נוקליאוטידי (למשל

Tenefovir) מעכבי טרנסקריפטאז הפוך ללא נוקלאוזידים (למשל מעכבי פרוטאז (למשל darunavir, atazanir, lopinavir) מעכבי אינטגרז (למשל Raltegravir, Elvitegravir, Dolutegravir) על מנת להשיג הצלחה טיפולית מיטבית, מחלקים את מחלקות החומרים השונות.

שילובים נפוצים הם צריכת 2 מעכבי טרנסקריפטאז הפוך של נוקלאוזיד או נוקלאוטיד ומעכב אינטגרז אחד. אלטרנטיבה נוספת היא השילוב של 1 מעכבי טרנסקריפטאז הפוך נוקלאוזידי או נוקלאוטידי ומעכב טרנסקריפטאז הפוך לא נוקלאוזידי. יתר על כן, צריכת 2 מעכבי טרנסקריפטאז הפוך נוקלאוזידי או נוקלאוטידי ומעכב פרוטאז אחד אפשרי.

חלק מהתכשירים הללו זמינים בשילובים קבועים, כך שחולה לא יצטרך ליטול טבליות רבות ולא יאבד את המעקב אחר המתרחש. ניתן לגוון את הטיפול באופן אינדיבידואלי וניתן לשנותו גם במהלך הטיפול. חשוב שהמטופל ייקח אותו באופן קבוע, שכן שימוש לא עקבי יכול להוביל להתפתחות עמידות.

משמעות הדבר היא שהנגיפים מפתחים מנגנון והתרופות אינן יכולות להיות יעילות יותר. לכך יכולה להיות השפעה שלילית מאוד על מהלך המחלה של המטופל. בנוסף, יש להמשיך בטיפול ב- HIV לאורך חיי המטופל.

למרבה המזל, לחולי HIV יש תוחלת חיים תקינה עם טיפול מותאם היטב.

• מעכבי טרנסקריפטאז הפוך של נוקלאוזיד (למשל lamivudine, abacavir, emtricitabine)
• מעכבי תעתיק הפוך נוקלאוטידי (למשל

  טנפוביר)

• מעכבי טרנסקריפטאז הפוכים ללא נוקלאוזידים (למשל efavirenz, nevirapin, etravirin)
• מעכבי פרוטאז (למשל darunavir, atazanir, lopinavir)
• מעכבי אינטגראז (למשל Raltegravir, Elvitegravir, Dolutegravir)