אבחון מחלת מנייר | מחלת מנייר - מהי?

אבחון מחלת מנייר

יסודי היסטוריה רפואית (אנמנזה) ותיאור הסימנים (תסמינים) של המחלה הוא הבסיס החשוב ביותר באבחון מחלת מנייר. יש חשיבות לאבחון מדויק והסבר על המחלה המובנת לחולה, כך שהאדם שנפגע יידע מספיק על המחלה וידע להתמודד עם הסימפטומים המתעוררים. ה תסמינים של מחלת מנייר הם כדלקמן: במרווח שנקרא, הזמן שבין התקפיו של מניאר, המטופל לא סובל ממנו סחרחורת סיבובית.

התסמינים טינטון, תחושת לחץ ותדירות נמוכה אובדן שמיעה עשוי להיות כרוני ולהתמיד מעבר להתקף. ביחס ל אובדן שמיעה, לעיתים קרובות נצפית הידרדרות במהלך ההתקף: בעוד שכושר השמיעה מתאושש בתחילה וחוזר לחלוטין לאחר ההתקפים, יתכן כי יכולת השמיעה מופחתת או אפילו חירשות מתרחשת גם בתקופה ללא תסמינים. הנחיות האבחון קובעות כי ניתן לאבחן את מחלת מנייר רק כאשר לפחות שני התקפים ספונטניים של סחרחורת סיבובית התרחשו לפחות 20 דקות, יש צלצול באוזניים (טינטון) עם או בלי תחושת לחץ על האוזן, ו- אובדן שמיעה ניתן לקבוע באמצעות בדיקות אודיומטריות (בדיקת שמיעה).

נעשה שימוש בשיטות האבחון הבאות מחלת מנייר: בדיקת גליצרול, המכונה גם בדיקת קלוקהוף, משמשת לאיתור הידרופים (אגירת נוזלים) ב האוזן הפנימית: החולה שותה תמיסה של גליצרול (1.5 גרם גליצרול לק"ג משקל גוף של המטופל), מים בכמויות שוות ומיץ לימון. גלירול (מילים נרדפות: פרופנטריול או פרופאן-1,2,3-טריול) הוא אלכוהול טריוולנטי וב מחלת מנייר זה גורם לשטיפה זמנית מגודש הנוזלים פנימה האוזן הפנימית עם שיפור בשמיעה. במהלך הבדיקה נרשמות שלוש אודיוגרמות (בדיקת שמיעה בעקומת שמיעה): שמיעתו של המטופל נבדקת 15 דקות לפני נטילת תערובת גליצרול-מים ורבע שעה ו -15 דקות לאחר מכן.

תוצאת הבדיקה חיובית אם יכולת השמיעה משתפרת על ידי תמיסת הגליצרול האוסמוטית: על סף השמיעה לרדת לפחות בשלושה טווחי תדרים סמוכים, מה שאומר שהמטופל יכול לתפוס (טוב יותר) צלילים נמוכים שוב. הבנת מילים חד-סיליליות חייבת להשתפר ב -10% כדי שהמבחן יכול להיחשב חיובי. חיובי פירושו שסימפטומים של המטופל נגרמים ככל הנראה על ידי מחלת מניר.

נעשה שימוש בשיטות האבחון הבאות לאיתור מחלת מניר: בדיקת גליצרול, המכונה גם בדיקת קלוקהוף, משמשת לאיתור הידרופים (החזקת נוזלים) ב האוזן הפנימית: החולה שותה תמיסה של גליצרול (1.5 גרם גליצרול לק"ג ממשקל גופו של המטופל), מים בכמויות שוות ומיץ לימון. גלירול (מילים נרדפות: פרופנטריול או פרופאן-1,2,3-טריול) הוא אלכוהול משולש ובמחלת מנייר הוא גורם לשטיפה זמנית מגודש הנוזלים באוזן הפנימית עם שיפור בשמיעה. במהלך הבדיקה נרשמות שלוש אודיוגרמות (בדיקת שמיעה בעקומת שמיעה): שמיעתו של המטופל נבדקת 15 דקות לפני נטילת תערובת המים של גליצרול-מים ו- 15 דקות ו -120 דקות לאחר מכן. תוצאת הבדיקה חיובית אם יכולת השמיעה משתפרת על ידי תמיסת גליצרול הפועלת באופן אוסמוטי: על סף השמיעה לרדת לפחות בשלושה טווחי תדרים סמוכים, מה שאומר שהמטופל יכול (טוב יותר) לתפוס שוב צלילים נמוכים.

הבנת מילים חד-סיליליות חייבת להשתפר ב -10% כדי שהמבחן יכול להיחשב חיובי. חיובי פירושו שסימפטומים של המטופל נגרמים ככל הנראה ממחלת מניר.

• בהתקף זמני וחריף, החולים מדווחים על סחרחורת מסתחררת ומתארים אותה בדרכים רבות ושונות, כמו בתחושה "כאילו האדמה מתנדנדת" או "הסביבה מסתובבת".

  לכן הם מאוד לא יציבים על הרגליים ונאלצים להקיא לעיתים קרובות.

• בנוסף קיים גם אובדן שמיעה, שקשור בעיקר לטווחי תדרים נמוכים (תדירות נמוכה או ירידה בשמיעה בס). לעיתים נדירות שתי האוזניים מושפעות מסימפטומטולוגיה זו.
• המטופל מדווח גם על צלצול באוזניים (טינטון) ותחושת לחץ על האוזן הפגועה.
• כסימפטום נלווה, לחולה יש רעד של העיניים (ניסטגמוס), אשר ניתן לאתר על ידי הרופא בעת בדיקת אבחון מיוחד משקפיים (משקפי פרנזל). עקב עין זו רעד, המטופל אינו יכול למקד את מבטו על עצם קבוע, מה שמגביר את יציבותו.

  תסמינים צמחיים כגון טכיקרדיה או הזעה עלולה להתרחש.

אלקטרוקכלוגרפיה היא בדיקה אינסטרומנטלית המשמשת לקביעת נוכחות מחלת מניר. בדיקה זו בודקת עד כמה פונקציונלית שער תאי איבר השמיעה ועצב השמיעה הם. ה שער תאים הם תאי השמע באוזן הפנימית ומוקפים באנדולימפה.

גלי הקול שעוברים דרך תעלת השמע אל ה האוזן התיכונה לגרום עור התוף ובעקבות זאת עצמות העצם (פטיש = malleus, ambos = incus ו stapes = stirrup) לרטוט. תנודות אלה גורמות לנוזל האוזן הפנימית לנוע בתנועה דמוית גל ולהפעיל את שער תאים. תאי השמיעה המופעלים ממירים את הגירוי המכני לדחפים חשמליים, המועברים ל מוֹחַ דרך עצב השמיעה. על מנת לקבוע את שלב המחלה בו נמצא החולה במחלת מנייר, לרוב מאושפז החולה בבית חולים כך שניתן להתאים אבחון וטיפול לצרכי המטופל. בדיקות טכניות כמו בדיקת שמיעה אודיומטרית אינן משמשות בהכרח לאבחון מחלת מנייר בשלבים הראשונים של המחלה, אך מסייעות להדיר מחלות עם תסמינים דומים (אבחנה מבדלת).