אבחון של אלרגיה לניקל | אלרגיה לניקל

אבחון של אלרגיה לניקל

החשד לאלרגיה לניקל נקבע בדרך כלל על ידי רופא על סמך תסמיני העור ושל המטופל היסטוריה רפואית. הרופא ישאל את המטופל בפירוט מתי ואיפה התרחשה הפריחה והאם ניתן לקשר זאת לפריטי לבוש או תכשיטים מסוימים, למשל. An בדיקת אלרגיה לאחר מכן מבוצע כדי לאשר את האבחנה של אלרגיה לניקל.

במקרה זה, משתמשים בבדיקה אפיקוטנית (המכונה גם בדיקת תיקון), בה הרופא מורח מדבקות שטופלו בחומרי בדיקה על זרועותיו העליונות או על הגב. בדרך כלל, אלרגנים אחרים כמו ניחוחות או מתכות אחרות נבדקים בנוסף לניקל. טלאים אלה חייבים להישאר תקועים לפחות 48 שעות ואסור להם לבוא במגע עם מים במהלך תקופה זו.

לאחר תקופה זו, הרופא מסיר את הטלאים ובודק את העור שמתחת. אם העור מראה תגובה לטלאי הניקל, קיימת אלרגיה. אם האלרגיה מאושרת על ידי זה, מומלץ לציין זאת ב דרכון לאלרגיה. דם הבדיקה, שאפשר גם, ממלאת תפקיד אבחוני בלבד.

על מנת לבדוק או לא לכלול אלרגיה לניקל, מגע עור עם ניקל נגרם בדרך כלל לאורך זמן רב יותר. במונחים קונקרטיים זה אומר שכמה טסיות המכילים את יון הניקל הגורם לאלרגיה נדבקים על הגוף, כלומר בדרך כלל על הגב. גירוד העור, כפי שנהוג לעשות במבחני אלרגיה ("מבחן דקירה“), די יוצא דופן כאן.

אל האני טסיות בדרך כלל נשארים על העור למשך יום אחד לפחות. אם מתרחשת תגובה עורית בזמן זה, ניתן להניח כי אלרגיה לניקל. אם אין אדמומיות או אקזמה, אלרגיה לניקל היא מאוד לא סבירה.

בנוסף, לפעמים הרופא רושם ניקל נמוך דיאטה על מנת לבדוק קשר אפשרי בין תגובות עור לצריכת ניקל דרך המזון. זֶה דיאטה לאחר מכן נשמר מספר ימים ועשוי להציע אלרגיה לניקל אם הסימפטומים משתפרים. עם זאת, אנשים עם אלרגיה לניקל יכולים לעיתים לסבול מאכלים המכילים ניקל.