אִבחוּן
אבחנה של פרזיס פרוניאלי יכולה להתבצע לעיתים קרובות במהלך התייעצות בין רופא למטופל כאשר המטופל מדווח על התסמינים האופייניים וסימני הכישלון. במהלך הבדיקה על ידי הרופא, בדרך כלל ניתן לבצע את האבחנה הסופית על בסיס החוסר תחושה באזור התחתון רגל מְתוּאָר. רק לעיתים רחוקות יש למדוד את מהירות ההולכה העצבית באמצעות אלקטרודות, המופחתת ב paresis paroneus. על מנת לא לכלול פריצת דיסק של תקליטור L5, ניתן לבצע בדיקת MRI בנוסף, שכן ההבדל המדויק בין נזק עצבי או שקשה לגרום נזק לדיסק.
תרפים
הטיפול בפרזת peroneal תלוי מאוד במה שגרם לו. אם פרזיס peroneus נגרם על ידי פריצת דיסק, יש לתקן זאת. אם הסיבה היא דימום או החזקת מים (בצקת) הלוחצת על העצב, יש לבטל את הגורמים הללו כך שהפרזיס של peroneus יתהפך והחולה יוכל להרגיש באופן מלא את התחתונה שלו. רגל ושוב להזיז אותו כראוי.
אם העצב נפגע מפגיעה בלחץ (למשל א טיח פיזיותרפיה בפרט יכולה לסייע למטופל לבנות מחדש את השרירים ולעורר את העצב כך שיוכל לחדש את תפקודו המלא. עם זאת, אם העצב נותק והתרחש פרזיס פרוניאלי, ייתכן שלא יהיו אפשרויות טיפול להחזרת העצב לתפקוד מלא. במקרה זה מדברים על בלתי הפיך, כלומר בלתי הפיך נזק עצבי.
במקרה זה הטיפול מורכב מהימנעות מנזק תוצאתי אפשרי (נזק משני), כמו א תקלת כף הרגל (רגל מחודדת). למטרה זו, המטופל מצויד בסדי תמיכה מיוחדים כך שה- רגל נמצא במצב הנכון. במקרה של פרזיס פרוניאלי, פיזיותרפיה היא לרוב שיטת הבחירה, כך שהמטופל יכול להרגיש ולהזיז את מלואו רגל תחתונה ושוב ברגל.
פיזיותרפיה בפרזיס פרוניאלי מבטיחה שהמטופל יבנה מחדש את השרירים שלא נעשה בהם שימוש הולם עקב הפגיעה בעצב, וכי כך מגורה העצב שוב בתדירות גבוהה יותר. כתוצאה מכך, לפיזיותרפיה תוצאות טובות מאוד בטיפול בפרזיס פרוניאלי. עם זאת, יתכן שפיזיותרפיה נכשלת בניתוח פרוניאלי. זה תמיד המקרה כאשר העצב נפגע באופן בלתי הפיך, למשל, כאשר עצב מנותק בתאונה. למרות שפיזיותרפיה לא יכולה להפוך שיתוק פרוניאלי, זה יכול לעזור לחולה למצוא דרך להימנע מ תקלת כף הרגל למרות השיתוק וכדי לייעל את דפוס ההליכה כך שהליכת חסידות לא תתרחש. חשוב במיוחד שהפיזיותרפיה של paresis peroneal תתבצע באופן קבוע ובאופן קבוע, כך שהמטופל יוכל להשיג את ההצלחה הטיפולית הרצויה.
