אִבחוּן
האבחנה נעשית על בסיס בדיקה גופנית והדמיה (למשל קרני רנטגן). רופא הילדים מכיר לעיתים קרובות את מידת רגלי החרטום כבר על הילד השוכב או העומד. אפשרות מעניינת, המאפשרת גם להורים לזהות את ההתקדמות, היא לרשום את קווי המתאר של רגלי התינוק על גבי משטח או תיעוד צילום במהלך ההתקדמות.
זה מאפשר להורים לראות האם התפתחות רגלי הבנדי מתחזקת, נחלשת או זהה. יתר על כן, הרופא יכול לדחוס את הקרסוליים הפנימיים של התינוק ולמדוד את המרחק בין הברכיים. בעזרת שולחנות ניתן לקבוע את מידת רגלי הבנדי.
כאמצעי אבחון נוסף, קרני רנטגן מהרגליים ניתן לקחת. כאן הזווית בין ירך ואת השוקה ניתן לקבוע שוב. ניתן להעריך כאן גם את מידת בשלות העצם.
תרפים
ברוב המקרים אין צורך בטיפול בגלל תהליך ההתפתחות התקין. עם זאת, אם הקשת-רגל העמדה בולטת מאוד ואינה נסוגה לשנה השלישית לחיים כצפוי, ואז ניתן לנקוט בשימוש במדרסים לנעליים. מדובר במדרסים המעוצבים בצורת טריז.
טריז זה נדחף מתחת לקצה החיצוני של כף הרגל. הטריז נדחף מתחת לקצה החיצוני של כף הרגל, המרים אותה מעלה והברך מוטה כלפי פנים בציר פיזיולוגי (רגיל). גובה הטריז תלוי עד כמה בולטות רגלי הקשת.
בנוסף ניתן להשתמש בפיזיותרפיה לחיזוק השרירים המתאימים. במקרים בולטים מאוד ניתן לבצע התערבות כירורגית. זה מצוין כאשר ניתן לחזות כי מפרק הברך לא יתיישר באופן טבעי ומדרסים לא ישיגו הצלחה מספקת.
המדד המשמש במקרה זה הוא מיקום מחדש של אוסטאוטומיה. טריז עצם מוסר מהחלק החיצוני של עצם השוק ראש. זה עושה את רגל קצר יותר מבחוץ והברך נוטה כלפי חוץ, ומביאה את הברך למצב אופקי יותר. לחלופין, העצם מבפנים יכולה להתפשט גם היא - גם כאן החלק החיצוני של הברך נוטה כלפי מטה (בערגה).
