אִבחוּן
בגלל המסלול בדרך כלל לא מזיק, קצר ומגביל את עצמו של חריף קוליטיס, אבחנה מעבר ל היסטוריה רפואית ו בדיקה גופנית בדרך כלל אינו הכרחי. אם התסמינים קשים מאוד, צואה ו דם ניתן לבצע בדיקה לפתוגנים. שיטת הבחירה עבור אבחון של מחלת קרוהן is אנדוסקופיה של מעי גס ואילאום עם דגימת רקמות בו זמנית, הנבחנת במיקרוסקופ. אמצעי אבחון נוספים עשויים לכלול הרחבה אנדוסקופיה של הוושט, בטן ו מעי דק, כמו גם קרני רנטגן or אולטרסאונד בדיקת הבטן.
דם בדיקות של מחלת קרוהן חולים עשויים לחשוף דלקת מוגברת ו אנמיה בגלל ברזל ו / או חומצה פולית מחסור ב. כנ"ל לגבי האבחנה של קוליטיס כיבית. איסכמי קוליטיס מאובחן בדרך כלל על ידי קולונוסקופיה (קולונוסקופיה), אך צילומי רנטגן מורחבים של הבטן וכן צילומי רנטגן של מעי גס ו / או המעי כלי באמצעות מדיום ניגודיות ניתן להשתמש כאן גם.
חַד קוליטיס מאופיין בהופעה פתאומית ובמהלך קצר של 2-4 ימים, לפיהם הזיהום מגביל את עצמו. האדם שנפגע סובל בדרך כלל מחומרה שלשול, שלרוב הוא דק עד מימי. במקרים חמורים יותר, ריר, דם or מוגלה בצואה עשוי גם להיות מורגש.
קַדַחַת, בחילה ו הקאה כמו גם התכווצויות כאב בטן עשוי ללוות את שלשול. הסימפטומים הנפוצים של מחלת מעי דלקתית כרונית גם שלשול, בחילה, אובדן תיאבון, חום וירידה במשקל. ההתקדמות האיטית וההדרגתית והסירוגין (מרווחים ללא תסמינים ועשירים בתסמינים) אופייניים גם הם.
לעתים רחוקות מאוד, לעומת זאת, תקופות של עצירות או שרפרף רגיל עלול להתרחש. עובדה זו אינה שוללת קוליטיס. 90% מ מחלת קרוהן חולים סובלים מ כאב בטן בצד ימין או ליד הטבור, חום, הפחה ובעיקר שלשול ללא דם.
ל 30% מהנפגעים יש גם לקטוז חוסר סובלנות (אי סבילות ללקטוז). בניגוד, קוליטיס כיבית מאופיין בשלשולים דמיים-ריריים (עד 20 ליום) המלווים בהתכווצויות כאב בטן. תופעות לוואי כגון אדמומיות בעור, כאבי מפרקים ודלקת בעיניים לעתים רחוקות יכולה להתלוות קוליטיס כיבית, אך באופן תדיר יותר באופן משמעותי מחלת קרוהן.
קוליטיס איסכמית מאופיינת בבטן כְּאֵב בפרקים ושלשולים עקובים מדם או נטולי דם. לְהַשְׁלִים סְפִיגָה של מעי גס כלי יכול להוביל לאוטם מעיים (אוטם מזנטרי), מה שמוביל למוות של קטע המעי הפגוע ועלול להפוך לסכנת חיים. לעתים קרובות, חולים מושפעים מראים גם הסתיידות בחלקים אחרים של הגוף, דבר שעלול להוביל ל הפרעות במחזור הדם ברגליים או כליליות כלי, למשל.
הסכנה עם כל צורות הדלקת נעוצה בעיקר באובדן נוזלים גבוה אלקטרוליטים נגרמת בשלשול. בשל דלקת הקרום הרירי, המעי הגס אינו מסוגל עוד לספוג מלחים ומים, כך שאלו יאבדו. התוצאה יכולה להיות חוסר נוזלים בגוף, הנקרא התייבשות.
ניתן להבחין במושפעים על ידי ירידה במשקל והפחתה משמעותית בביצועיהם הגופניים. בקוליטיס כרוני, סיבוך נוסף הוא בעיקר קרע בדופן המעי, הנובע מהרס דלקתי הגובר של דופן המעי. תוצאות כמו דימום והרחבת הדלקת לכל חלל הבטן עד הרעלת דם אפשריים.
בנוסף, הדלקות יכולות להוביל להידבקויות של המעי, מה שעלול להוביל להפרעת זרימה עם הצטברות צואה. חולים במחלת קרוהן, אך ביתר שאת עם קוליטיס כיבית, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח גידול במעי הגס (קרצינומה של המעי הגס) במהלך החיים, בהתאם למשך המחלה ולחומרתה. כ -2% מחולי קוליטיס כיבית מפתחים סרטן המעי הגס לאחר 10 שנים של התקדמות המחלה, וכ -30% לאחר 30 שנות התקדמות המחלה. סיבוך נוסף, במיוחד בקוליטיס כיבית, הוא התפתחות של התרחבות חריפה של המעי הגס (מגקולון רעיל), מה שעלול לגרום ל הלם וכשל איברים מרובה.
