אִבחוּן
רופאי שיניים מנוסים מאוד או מנתחי פה יכולים בהחלט למשש ציסטה באופן ידני. עם זאת, אבחנה מוגדרת יכולה להיעשות רק ב- קרני רנטגןהמיקום המדויק של הציסטה נותן אינדיקציה לסוג הציסטה. רק כאשר הוא הוסר ניתן לקבוע את הסוג המדויק במיקרוסקופ.
חשוב שאפילו החשד הקל ביותר ייקח ונשלח למעבדה. שם יש לוודא שמדובר בציסטה שפירה ולא בגידול ממאיר. אם מדובר בציסטה רדיקולרית, כלומר כזו שמקורה בתעלת עצב מודלקת, רגישות השן נבדקת לפני כן.
אם השן רגישה מאוד לריסוס קר, הדבר מעיד על דלקת בשתן (דלקת בעיסת השן). ניתן לצפות לציסטה קטנה בקצה השורש גם ללא קרני רנטגן. כשמדובר בציסטות, ה- קרני רנטגן התמונה היא המכשיר החשוב ביותר עבור רופא השיניים.
ניתן לגלות ציסטות רק בשלב מוקדם באמצעות הדמיה. בתמונת הרנטגן, אותם מבנים דרכם עוברים צילומי הרנטגן מוצגים בשחור או כהה. מכיוון שציסטות הן חללים חלולים שעשויים להיות מלאים בנוזל, הם נראים בדרך כלל מוגדרים בחדות כנקודה כהה במבנה העצם הבהיר יותר. בהתאם למיקום, ניתן לקבוע את סוג הציסטה. רק לאחר בחינת תמונת הרנטגן והערכת הגודל, ניתן לבחור בצורה של טיפול.
אילו סוגים של ציסטות בלסת יש?
ההבחנה העיקרית היא בין ציסטות שמקורן בשן עצמה, או לא בשן. ציסטות שאינן קשורות לשן הן למשל ציסטות באף או באף. הם מתפתחים באזור החיך ו אף ומורכבים משאריות רקמות שלא נעלמו לחלוטין במהלך ההתפתחות. ציסטות שמקורן בשן הן:
- קרטוציסט: מתפתח במקום בו אמורה להיווצר השן
- ציסטה של התפרצות: על שיני חלב שבורות
- ציסטה פריודונטלית: שיני בינה פורצות את מנגנון החניכיים
- ציסטה פוליקולרית: על כתר השיניים לא מפותח לחלוטין
- ציסטה רדיקולרית: בקצות שורש דלקתיים
- ציסטה שיורית: ציסטה שנותרה לאחר הסרת השן
- ציסטה אודונטוגנית בבלוטה: בעצם הלסת העליונה והתחתונה, חוזרת לעיתים קרובות
- פסאודוציסט: אין קרום רקמת חיבור סביבו, מקורו עדיין לא ידוע בדיוק
