אבחון סרטן צינור המרה

אִבחוּן

אם קרצינומה של מָרָה יש חשד לצינורות, המטופל מתראיין לראשונה בפירוט (אנמנזה). התסמינים המעידים על א מָרָה קיפאון ייחקר במיוחד. ואז המטופל נבדק פיזית.

הדבר הראשון שלרוב מורגש הוא הצהבה של העור (icterus). במקרים מסוימים, אם הגידול חוסם את צינור כיס המרה, הבוחן יכול למשש כיס מרה בלי כאב ובולט בבטן העליונה הימנית (סימן Courvoisier ́sches). במקרים מתקדמים, הגידול בפועל עשוי להיות מוחשי.

כאשר מנתחים את דם (מעבדה), ערכי דם מסוימים עשויים להצביע על מחלה של מָרָה צינורות. לדוגמא, גמא-גלוטאמיל טרנספרז (גמא-GT), פוספטאז אלקליין (AP) ו- בילירובין יכול להיות מוגבה, מה שמעיד על הצטברות מרה אך אינו ספציפי ל צינור מרה סרטן. אלה דם פרמטרים עשויים להיות מוגבהים באחרים צינור מרה חסימות, כגון אבן מרה.

מה שמכונה סמני גידול הם חומרים ב דם שנמצאים בריכוזים גבוהים בכמה סוגים של סרטן וכך יכול להצביע על קיומו של סרטן. הם אינם ממלאים תפקיד משמעותי באבחון הראשוני של קרצינומה של כיס המרה, מכיוון שלעתים קרובות ניתן להשיג תוצאות חיוביות כוזבות. אם, עם זאת, מסוים סמן גידול נמצא כי הערך מוגבה לפני הניתוח, שנעלם לאחר הניתוח, ניתן להשתמש בסמן זה בצורה טובה במיוחד לאיתור הופעה חדשה של הגידול (הישנות הגידול).

סמני גידול שעשויים להיות מוגברים בסרטן המרה הם CA 19-9 ו- CEA. לא רק לאבחון הסופי אלא גם לסיווג שלב הגידול יש לבצע מגוון שלם של שיטות אבחון. עם סונוגרפיה (אולטרסאונד), אברי הבטן מוערכים באופן לא פולשני וללא חשיפה לקרינה.

מידת הגידול, מידת צינור מרה היצרות וחשודה או שברור שהם מושפעים לִימפָה מעריכים צמתים בבטן. מכיוון שהשיטה קלה לשימוש ואינה מלחיצה את המטופל, ניתן לחזור עליה בתדירות הנדרשת ולהשתמש בה במיוחד למעקב וטיפול לאחר. טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מייצרת תמונות טומוגרפיות באמצעות צילומי רנטגן ויכולה לספק מידע על היקף הגידול, הקשר המרחבי לאיברים שכנים (הסתננות), לִימפָה מעורבות בצומת ובנוסף רחוק גרור.

בדיקת CT של הבטן וגם של חזה נדרש לעיתים קרובות להערכת כל המסלולים הגרורתיים (כבד ו ריאות). הדמיית תהודה מגנטית (MRI של הבטן) מספקת תוצאות דומות.

• סונוגרפיה
• טומוגרפיה ממוחשבת

בשיטת בדיקה זו, אנדוסקופ עם אופטיקה ראייתית לרוחב (תריסריון) מתקדם ל תריסריון והתריסריון העיקרי פִּטמִית (papilla Vateri, father ́sche papilla) נבדק.

זהו פתח התעלה המשותפת של כבד, כיס המרה (ductus coledochus) ולבלב (ductus pancreatica). אם לא ניתן לקדם את המכשירים לתוך צינור המרה, יש צורך לחתוך את המכשיר בקפידה פִּטמִית נפתח להרחבת הפתח. הליך זה נקרא papillotomy או sphincterotomy.

בשלב השני של הבדיקה, מוזרק חומר ניגודי לתעלות אלה כנגד כיוון הזרימה של מיצי העיכול (רטרוגרדי). במהלך הזרקת חומר הניגוד, אנ קרני רנטגן מהבטן העליונה נלקחת. מדיום הניגודיות גורם לפיכך להיצרות של הצינורות (היצרות), הנגרמת על ידי אבני מרה או גידולים, גלויים וכך ניתנים להערכה.

קרצינומה של צינורות המרה מרשימה כהיצרות ארוכה (היצרות) של צינורות המרה וצינורות מרה מורחבים במיוחד (מורחבים) כבד לפני שהגידול הצטמצם. בנוסף, ניתן לקחת דגימת רקמה מהגידול (ביופסיה) באמצעות אנדוסקופ והפתולוג יבדוק אותו היסטולוגית תחת המיקרוסקופ, מה שיכול לאשר את האבחנה החשודה של קרצינומה של המרה. במהלך ה- ERCP ניתן לבצע טיפול באותו מפגש.

לדוגמא, ניתן להשתמש במכשיר מוכנס להסרת אבן מרה או, במקרה של היצרות הנגרמת על ידי גידולים או דלקות, ניתן להחזיר את זרימת המרה באמצעות החדרת צינור פלסטיק או מתכת (סטנט).

• אנדוסקופי מדרדר כולנגיופראקוגרפיה אנדוסקופית (ERCP)

אם ההדמיה של צינורות המרה באמצעות ERCP אינה מצליחה, קיימת האפשרות לבצע כולנגיוגרפיה טרנס-כפתית מוחית. בשיטה זו נוקב בכבד במחט חלולה דרך העור וממוקמת צינור מרה.

כמו ב- ERCP, מוזרק חומר ניגודיות כדי להראות את צינורות המרה על קרני רנטגן. אפשר גם להשתמש בשיטה זו לניקוז נוזל המרה כלפי חוץ באמצעות ניקוז מהונדס טרנספטי כביכול (PTD) בכדי למנוע פיגור בצינורות המרה. במיוחד במקרה של גידולים שאינם ניתנים לניתוח, הדבר יכול לספק הקלה במקרים חמורים צַהֶבֶת.

סקירה רנטגן של בית החזה (חזה צילום רנטגן) נלקח על מנת לספק מידע על זיהום גרורתי של ריאות. באנדוסונוגרפיה, כמו ב גסטרוסקופיה (הוושט-גסטרו-תריסריון אנדוסקופיה), מחדירים תחילה צינור לתוך ה- תריסריון בסביבה הקרובה של הגידול. עם זאת, בבדיקה זו נכתב אולטרסאונד בדיקה ממוקמת בקצה הצינור במקום מצלמה.

בשיטה זו ניתן להמחיש את התפשטות הגידול לעומק (הסתננות) על ידי הצבת אולטרסאונד בדיקה על הגידול (אזורית) לִימפָה ניתן להעריך גם צמתים בסביבת כיס המרה. שיטה קשורה היא סונוגרפיה של צינור המרה תוך-דרכי, בה ניתן להשתמש הן במהלך ERCP והן ב- PTC. לשם כך, מכניסים בדיקה מיני ישירות לצינור המרה הפגוע ומוערכים באמצעות אולטרסאונד.

אם דופן צינור המרה נפגעת באופן גידולי, הוא נראה מעובה באולטרסאונד ומאופיין באובדן הריבוד האופייני של דופן הרירית. ניתן להשתמש בשיטה זו גם כדי להעריך את חדירת המבנים הסמוכים על ידי הגידול. בשלבי גידול מתקדמים לעיתים יש צורך לבצע לפרוסקופיה על מנת להעריך נכון את המידה האזורית, מעורבות חלל הבטן (סרטן הצפק) והכבד גרור.

במהלך הליך זה, המבוצע תחת הרדמה כללית, ניתן להכניס מכשירים שונים ומצלמה דרך חתכים בעור הבטן, מה שמאפשר לראות את התפשטות הגידול. במידת הצורך, דגימת רקמה (ביופסיה) ניתן לקחת כדי לאפשר לפתולוג להעריך את הגידול מבחינה היסטולוגית מתחת למיקרוסקופ.

• כולנגיוגרפיה טרנספטית של העור (PTC)
• חזה רנטגן
• אנדוזונוגרפיה (אולטרסאונד אנדולומינלי)
• לפרסקופיה