אִבחוּן
מכיוון שמדובר במחלה נדירה, האבחנה של ליפומטוזיס מיוצר על ידי מומחים. האינדיקציה החשובה ביותר היא מרבצי השומן הגדלים במהירות, בדרך כלל עם תפוצה יוצאת דופן. למשל, במקרה של סוג I ליפומטוזיס עם רקמה שומנית על צוואר ו ראש, מתברר במהרה שמדובר בתמונה לא פיזיולוגית, ואילו סוג הבטן-אגן מוכר רק כ ליפומטוזיס בשלב מאוחר יחסית. המדד החשוב ביותר באבחון ליפומטוזיס הוא דגימת רקמה שנלקחה ונבדקה במיקרוסקופ. היסטולוג או פתולוג יכולים לבצע את האבחנה בשיטה זו.
תרפים
הנטורופתיה מחזיקה בתזה כי א ליפומה נוצר על ידי השפלה מופרעת של מוצרים מטבוליים. כדי לקדם את פינוי מוצרי הפסולת המטבולית, רופאים אלטרנטיביים ממליצים על טיפול באמצעות פרחי באך וצמחי מרפא. בנוסף, א צום תרופה לטיהור וחיטוי הגוף יכולה להשפיע לטובה על ליפומטוזיס ולהוביל לנסיגה של הגידולים.
ליפומטוזיס ואלכוהול - מה הקשר?
אלכוהול מומר לאצטט ב כבד ומשמש את הגוף כמקור אנרגיה. בנוסף לספק אנרגיה, צריכת אלכוהול גם גורמת להפחתת הגוף שריפת שומן ולאחסן שומן. צריכה קבועה ומוגזמת של אלכוהול נחשבת כגורם סיכון להתפתחות ליפומות והתנזרות קפדנית מאלכוהול עשויה לשפר את הליפומטוזיס הקשה.
פרוגנוזה
ליפומטוזיס היא מחלה מתקדמת כרונית. ברוב המקרים, הצמיחה של רקמה שומנית מתקדם יותר ויותר, אך בתחילה מהיר יותר ואז איטי יותר ככל שהמחלה מתקדמת. בחלק מהמקרים נצפתה עצירה של ליפומטוזיס, במיוחד כאשר גורמי סיכון נלווים כמו צריכת אלכוהול בפרט הופחתו או בוטלו. ניתן לשלוט על היקף הליפומטוזיס על ידי התערבויות קבועות, אם כי תמיד צריך להיות מודע לסיכונים הכלליים בניתוח, כגון זיהום או דימום לאחר הניתוח. מצד שני, זה יכול לקרות שגם לאחר הניתוח, העלייה ברקמת השומן עולה באופן אקספוננציאלי.
