אִבחוּן
ברוב המקרים, הרופא המטפל יכול לאבחן את בקע מפשעתי פשוט על ידי מישוש אזור המפשעה. זֶה בדיקה גופנית מתרחש בדרך כלל בשכיבה. יכול להיות שהרופא הבודק מבקש מהמטופל לעצור את נשימתו בכדי להגביר את הלחץ בחלל הבטן באופן מלאכותי וכך יוכל לממש את הבקע בצורה טובה יותר.
לפעמים זה יכול להיות קשה יותר לאבחן בקע מפשעתי, במיוחד אצל נשים, מכיוון שבקע מפשעתי שלם ללא שק בקע שכיח יותר בקרב נשים. הנה, אולטרסאונד בדיקה יכולה לעזור במציאת נקודת התורפה של רקמת חיבור וכך לאבחן את הבקע. במקרה של חמורה כְּאֵב, המתרחש בהקשר של בקע מפשעתי, אין לאבד זמן לאבחון בקע מפשעתי ובמידת הצורך לזהות לולאת מעיים כלואה כגורם לתסמינים.
במקרים אלה א אולטרסאונד יכול גם לספק בהירות לגבי המצב. במקרים קשים יתכן שיהיה צורך לבצע הדמיית תהודה מגנטית. במהלך בדיקה זו מופקים דימויים המאפשרים לתאר את מבני הגוף בצורה חדה ומדויקת הרבה יותר מהמקרה עם אולטרסאונד בדיקה.
פרוגנוזה
באופן כללי, ריפוי ספונטני של בקע מפשעתי אצל מבוגרים הוא מאוד לא סביר. עם זאת, על ידי ניתוח בקע מפשעתי וסגירת הפגם ב רקמת חיבור, ריפוי וכך ניתן להשיג חופש מהתסמינים. תלוי בגורמי הסיכון הקיימים, כגון עודף משקל, הריונות שלאחר מכן או הרמה ונשיאה מתמדת של חפצים כבדים, הישנות של בקע מפשעתי היא פחות או יותר סבירה. שיעור הישנות זה במקרה של בקע מפשעתי מושפע גם מהטכניקה הניתוחית המיושמת ומההגנה הנובעת לאחר הניתוח. לפיכך בקע מפשעתי נוסף מתרחש בממוצע בכ 5-10% מהמקרים.
טיפול מונע
במיוחד אם חולשה פרטנית של רקמת חיבור ידוע, יש לדאוג לכמה דברים כדי למנוע התרחשות של בקע מפשעתי. במיוחד יש למנוע הרמה ונשיאת משאות כבדים במידת האפשר. עודף משקל יכול גם לתרום להופעת בקע מפשעתי. לאחר ניתוח, יש להקפיד על הגנה כתוצאה מכך כדי למנוע הישנות של בקע מפשעתי.
בהתאם לטכניקה הניתוחית שבוצעה, תקופת המנוחה יכולה להשתנות בין מספר ימים לשבועות. ניתן לבצע פעילויות ספורט מסוימות מוקדם יותר, מכיוון שהן פחות בעייתיות מאחרות. אלו כוללים שחיה או הליכה. מצד שני, ריצה קלה, למשל, מהווה עומס גדול בהרבה על אזור המפשעה ויש להימנע ממנו זמן רב יותר.
