אבחון באמצעות טכניקות הדמיה
סונוגרפיה (אולטרסאונד) היא שיטה זמינה ומתאימה לגילוי מפרק הברך הִשׁתַפְּכוּת. בהתאם למיקום גוף מפרקים חופשי ניתן לזהות זאת. צילומי רנטגן יכולים לזהות מתקדמים אוסטאוכונדרוזיס דיסקנים.
בדרך כלל מספיקים צילום רנטגן (מלפנים) וצילומי רנטגן לרוחב. גם תמונת המנהרה לפי פריק מועילה. השינויים האופייניים נמצאים לרוב בחלק הצדדי של החלק הפנימי ירך גליל (קונדיל של עצם הירך).
אל האני רנטגן אינו מספק ראיות לשלבים המוקדמים עם תחילת מוות העצם. הסימנים הראשונים הם הבהרת עצם אליפסה (כתם כהה) באתר המתואר, שמוגבל מאוחר יותר על ידי שפה לבנבן (אזור סקלרוטי). הניתוק המתקבל יכול בסופו של דבר להתנתק מהרכב שלו בכללותו או בכמה חלקים קטנים.
זה יכול להיות מוכר על ידי עדויות של גופי מפרקים חופשיים חלול בתוך מפרק הברך עֶצֶם. עם MRI (הדמיית תהודה מגנטית) של האזור המתאים (למשל MRI של הברך, MRI של קרסול או MRI של המרפק וכו ') אבחון מוקדם של אוסטאוכונדרוזיס דיסקנים אפשריים.
אי הכללת כמעט כל המחלות האפשריות האחרות חשובה גם לאבחון. ניתן לקבוע את שלב מוות העצם על ידי MRI, כמו גם את המצב התזונתי של הנבדק. ניתן להשתמש במצב התזונתי של העצם המנותחת גם כדי לחזות עד כמה יש לחשוש מדחיית העצם המנותחת.
עם זאת, לא ניתן לקבוע את זמן הדחייה המדויק על ידי MRI. דיסקים שכבר נדחו ניתנים לזיהוי מהימן על ידי MRI. הבדיקה המדויקת ביותר, לעומת זאת, אפשרית באמצעות א מפרק הברך אנדוסקופיה (ארתרוסקופיה) אם מפרק הברך מושפע.
אם קיים מפרק אחר, ניתן לבצע ניתוח ארתרוסקופיה בצורה המתאימה (למשל קרסול משותף). היתרון של ארתרוסקופיה הוא שניתן לבדוק באופן אמין את יציבות אזור ה- OD באמצעות וו מישוש (אזור OD רופף, מוגדל מאוד) וניתן לראות האם מבנה המשטח הסחוסי עדיין שלם או שהוא כבר פגום. באותה פגישה ניתן לבצע אמצעי טיפול כירורגי מתאימים.
כל המאמרים בסדרה זו:
