אבחון | אוסטאופתיה של לידה

אִבחוּן

לפני כל טיפול אוסטאופתי, סקר מקיף של המטופל היסטוריה רפואית (אנמנזה) מתנהלת. לאחר מכן סדרה של אבחון ידני, במידת הצורך עם אבחנה מבדלת. כלולים בדיקות תנועה, מישוש מתח ומבנים כואבים, המאפשרים לאוסטאופת ליצור פרופיל יציבה של המטופל ובכך לזהות את האזורים האחראים על כְּאֵב.

זהו העיקרון ההתחלתי והבסיס לטיפול באוסטאופתיה. הידע העמוק שלו במבנים ובתהליכים התפקודיים של מערכת השלד והשרירים ויחסי הגומלין שלה עם איברים פנימיים מאפשר לאוסטאופת לחוש ולפתור את הגורם להפרעות בטכניקות ממוקדות או להשתחרר מתחים. עליו להבין את הקשרים על מנת לטפל בסיבת התלונות ולא בתסמינים הקיימים.

זו בדיוק הסיבה שבדיקה זהירה ובשום אופן לא קדחתנית ושטחית חשובה מאוד לאוסטאופת. חשוב למצוא את החסימות בגוף, מכיוון שבדרך כלל מיקום הסימפטומים אינו זהה לגורם לתסמינים. לדוגמא, סחרחורת והצלצולים באוזניים יכולים להגיע מעמוד שדרה צווארי חסום, או לֵב כְּאֵב יכול להתגבש כבעיה של עמוד השדרה של בית החזה.

במידת הצורך, האוסטאופת עובד בשיתוף פעולה הדוק עם הרופא גם בתחום זה. לאחר שנוצר פרופיל מפורט של המטופל, יש למצוא את טכניקת הטיפול הטובה ביותר. ה- MET (טכניקת אנרגיית השרירים) מייצג אפשרות טיפול עדינה למערכת השלד והשרירים. חסום או מיושר. המפרקים מגויסים בקצב עם כוח השרירים של המטופל (אנרגיית השריר) ומוחזרים למצב הרגיל (פיזיולוגי).

יתר על כן, שרירים מקוצרים נמתחים, שרירים מוחלשים מתחזקים ו בצקות (החזקת מים ב המפרקים) מגויסים. ב- MET מטפלים גם ברקמות הסובבות, כלומר הרקמה "ספוגה" טוב יותר (דם ו לִימפָה מגורה במחזור). זו בסך הכל יעילה ומתמשכת יותר מטכניקת דחף טהורה, כמו התיישבות טיפשית.

בנוסף, על המטופל להשתתף באופן פעיל ולהיות מעורב בתרגילים. זה הופך את הטיפול למובן יותר עבור המטופל ומעניק לו את האפשרות לפתח מודעות טובה יותר לגוף ולהתמודד באופן מודע יותר עם גופו והמחלה. המוקד העיקרי של טכניקת אנרגיית השרירים הוא כְּאֵב ותלונות על מערכת השלד והשרירים, למשל קלאסית כאבי גב, תסמונת כתף-זרוע, תלונות ברך, מרפק או כף רגל, אך גם מתח כאבי ראש, מיגרנות, אסתמה בסימפונות ו לֵב תלונות.

בסך הכל, לטכניקות הגיוס יש השפעה ישירה או עקיפה על תקלות של אחת או יותר המפרקים. הכוח המגייס מגיע מהמטפל ונכנס ישירות למפרק או פועל על השרירים המתוחים או המקוצרים. צורת טיפול חדשה יחסית היא טכניקת השחרור המיופאסיאלית (הַרפָּיָה טֶכנִיקָה).

רוברט וורד תיאר זאת כטכניקת שילוב המשלבת מספר רב של מנגנונים טיפוליים ידניים. זהו שילוב של, טכניקות רקמות רכות, טכניקת אנרגיית שרירים, טכניקה עקיפה פונקציונלית וטכניקה קרניאלית. נקודת המוצא לטכניקה זו היא המערכת הפאשיאלית האנושית.

Fasciae הם עורות קשוחים המורכבים מ רקמת חיבור העוטפים ומחברים את כל חלקי הגוף כגון עצמות, שרירים ואיברים. כל הפאשיות יחד יוצרות רשת תלת מימדית המחזיקה את הגוף. לכן קל לדמיין ש (מתח) בשרירים בודדים עלול לגרום לתוצאות בכל הגוף.

מטרת הטכניקה היא אפוא לשלב את הקטע או הרקמה המופרעים בתבנית התנועה השלמה של האורגניזם. ישנן עדיין מספר טכניקות ואפשרויות טיפול שונות, כגון טיפול בנקודת טריגר, טכניקות מיקום, "טיפול אוסטאופתי כללי" (GOT), טכניקת ג'ונס ועוד ועוד. במקרים חריפים מאוד, הטיפול בכאב הוא תמיד המוקד העיקרי.

המטרה היא להקל על הכאב. ניתן להשיג זאת גם באמצעות הגדרה חד פעמית פשוטה. לעומת זאת טכניקות הגיוס העדינות.

בשלב ההחלמה, כאשר הכאב מתפוגג, קידום עדין של מחזור וניידות הוא המטרה העיקרית. על מנת לייצב ולקדם את השיפור שהושג, חשוב שהמטופל יבצע תרגילים ספציפיים בבית בשלב זה. בשלב האחרון, כאשר הכאב קל בלבד או נעלם, מתחיל הטיפול האוסטאופתי הבסיסי.

כאן לאוסטאופת יש אפשרות לשנות את היציבה ואת מבני הגוף שגרמו לכאב. אם שלב זה הושמט, הכאב יופיע תמיד תמיד בעת ההעמסה הבאה, מכיוון שלא נעשו שינויים במבנים שהיו יכולים למנוע זאת מנקודת מבט אוסטאופתית.